מהו לחץ?
מהם התסמינים וההשפעות של לחץ נפשי על חיינו?
קשיי נשימה לחץ בחזה
למה אני חווה לחץ? מהי הסיבה והשורש ללחץ
האם כדורים להורדת לחץ נפשי יכולים לפתור את סבל הלחץ?
איך להוריד לחץ? איך להרגיע לחץ נפשי? דרכי ההתמודדות עם לחץ
מהו לחץ?
לחץ הוא תוצאה ישירה של חוסר ערנות. מצב שבו המחשבות הופכות למרכז העניינים. המחשבות מביאות איתן מגוון בעיות, על העתיד, על העבר, על הביטחון הכלכלי שלנו, על הביטחון הפיזי שלנו, על הביטחון שלנו במערכות יחסים, על התמונה שלנו על עצמנו ועל הביטחון המדיני שלנו.
כשעולה מחשבה מפחידה שגורמת לנו לחשוב שיש סכנה לחיינו ולכן יש צורך לעשות משהו, או להיזהר. הסכנה יכולה להיות כרגע או בעתיד.
לחץ הוא תוצאה ישירה של פחד. פחד מהלא-נודע. כאשר יש בנו פחד מהלא-נודע, ואנחנו לא מסוגלים להסתכל עליו בצורה ישירה הפחד הזה הופך ללחץ. הלחץ תמיד נמצא תחת השליטה של זמן ומחשבה. זמן ומחשבה מהווים את הבסיס ללחץ, ולא משנה באיזה סיטואציה אנחנו נמצאים כל עוד זמן ומחשבה נמצאים יש בנו לחץ במידה מסוימת.
הלחץ שהוא בעצם פחד, ללא הבנה עמוקה מוביל אותנו למגוון רחב של פעולות אשר רק מחזקות את הפחד והלחץ. הלחץ מנהל אותנו כל עוד אנחנו נותנים לו, התנועה שלו לא מפסיקה, והוא מביא אתו מגוון רחב של בעיות.
כשאנחנו מדברים על לחץ, אנחנו לא מדברים על הלחץ שבו אתה רואה נחש מסוכן ואתה קופץ הצידה בשביל שהוא לא יפגע בך, הלחץ הזה הוא לחץ טבעי, אשר בא להגן עלינו וחולף.
הלחץ שאנחנו מדברים עליו הוא הלחץ שקיים ברקע כל הזמן, הלחץ הזה מופעל מכל סיבה, גם אם היא לא הגיונית בשום צורה.
מהם התסמינים וההשפעות של לחץ נפשי על חיינו?
התסמינים משתנים בהתאם לאדם, אך תמיד יש השפעות מסוימות ללחץ. אדם יודע שהוא תחת לחץ גם ללא הרשימה הארוכה שנמצאת פה, הוא יכול להבין זאת לבד, אך אם זה עוזר לך שיש אישור למה שאתה חווה אתה מוזמן לקרוא.
תסמינים פיזיים של לחץ:
- כאבי ראש או סחרחורת
- מתח או כאב בשרירים
- בעיות בעיכול
- כאבים בחזה או דופק מהיר יותר
- לחץ בחזה וחרדה
- בעיות באנרגיה ובמיניות
- לחץ בבטן התחתונה
תסמינים נפשיים של לחץ:
- קושי בריכוז
- קושי ומאבק בקבלת החלטות
- תחושת ניתוק
- דאגה ומחשבות בלתי פוסקות
- שכחה וחוסר תשומת לב
- תחושת הצפה – איבוד שליטה והרצון לשלוט
- דימוי עצמי נמוך, בדידות ודיכאון
שינויים בהתנהגות הנגרמים מלחץ:
- עצבים וחוסר שליטה עצמית במערכות יחסים
- שינה ארוכה מידי או חוסר יכולת לישון מספיק
- אכילה רגשית או חוסר יכולת לאכול מספיק
- הימנעות ממקומות או אנשים מסוימים – לחץ חברתי
- עלייה בפעילויות התמכרויות כמו עישון, סמים ומגוון רחב של בריחות מעצמי
- דחיית והימנעות מאחריות
למה אני חווה לחץ? מהי הסיבה והשורש ללחץ
אפשר להתחיל מההתחלה. מהדרך שבא גדלנו בחברה הזאת, מהילדות שעברנו עם כל החוויות הנעימות והחוויות הכואבות. אין ספק שהלמידה שלנו או החוסר למידה שלנו לגבי עצמנו היא תוצאה של האנושות כמו שהיא כרגע.
בילדות ראינו המון לחץ, חרדה, דיכאון, כאב, מלחמות, השפלות ועוד… ראינו וחווינו על בשרנו את המלחמה הבלתי מסתיימת בין בני האדם, בין ההורים שלנו, בין מדינות ובין דתות.
תוך כדאי גם העבירו אלינו ציפיות. איך אנחנו צריכים להתנהג, מהו נכון ולא נכון, מה מתקבל ומה לא מתקבל, מה מותר לנו ומה אסור לנו. ועל פי הציפיות האלה קיבלנו עונש או שכר.
אם התנהגנו כמו שצריך על פי ההורים, החברה והתרבות קיבלנו שכר, אם לא התנהגנו בהתאם לציפיות של החברה, ההורים והתרבות קיבלנו עונש. איבדנו את החופש שלנו להיות טבעיים בגיל צעיר מאוד.
אפילו בעולם הפנימי נוצרה מנהיגות חיצונית אשר מאשרת או מתנגדת לטבע הבסיסי והטבעי שלנו. בגיל מאוד צעיר מחנכים אותנו לא להיות עצבני, לא להיות חמדן, לא להיות מיני, לא להיות אנוכי, לא להיות פחדן ועוד…
בנוסף לציפיות הללו, יש ציפיות לגבי העתיד, "מה תהיה כשתגדל? האם תהיה מוצלח או שתהיה עלוב כמו ההומלס או השומר או המשרת או המנקה הזה?!" ההורים והחברה מכניסים לנו אלפי רעיונות לתוך הראש, תוך שהם בפני עצמם אינם עומדים בציפיות שהם מציבים לנו.
הם מדברים על אדיבות נחמדות, כנות ובו בזמן אנחנו רואים את ההתנהגות החמדנית, את השקרים, ואת חוסר הכבוד אחד כלפי השני. כילדים אנחנו נהיים כל כך מבולבלים. אך על ידי החברה, ההורים, התרבות, המסורת והדת אנחנו מקבלים את הרעיון של עונש ושכר ומבינים שעלינו להשתנות.
אז אנחנו שמים מסכה, אנחנו מנסים לשלוט בעצמינו, לשנות את עצמינו, להתחמק מהתכונות "הרעות"(על פי החברה) בשביל לא להיענש ובשביל לשרוד.
כל הפעולות שלנו נהיות תגובה לפחד הפנימי הזה לא להיות כמו שצריך, או שאנחנו הולכים במרד נגד החברה, וגם אז אנחנו חיים בתגובה.
"גם לפני שנוצרו הסלעים והעצים הייתי כלום
כשאני אמות בשום מקום אני גם לא אהיה כלום"
איקיו
מהר מאוד הקול של החברה הופך לקול הפנימי שלנו, הקול הזה מדחיק את הרגשות והתחושות שלנו, ומנסה להגיע ל"אני" עתידי אשר עומד בציפיות החברה, הוא ראוי לאהבה, ראוי לפרנסה גבוהה, ראוי לכוח וכל מה שבא עם הדברים האלה.
הלחץ שנוצר הוא בין האני האמתי, העובדה של מי שאני כרגע: אני חמדן, עצבני, מיני, אנוכי, קנאי, לחוץ ועוד מגוון דברים אשר החברה לא אוהבת קיימים בי. הלחץ הזה הוא בין העובדה שבי, התחושות האמתיות והעמוקות שבי לבין מה שאני צריך להיות, וכל עוד הצריך נמצא בתוכנו, תמיד שורש הלחץ יהיה בתוכנו.
כל עוד יש את הדמות שאני אמור להיות, לעומת מי שאני באמת, נוצר פיצול ולחץ נפשי.
זיכרון ולחץ הם אחד
זיכרון ולחץ הם אחד, כל עוד יש את התנועה של הזיכרון לעבר או לעתיד אנחנו נחווה לחץ. זיכרון אומר מחשבה או דמיון, כאשר מחשבה או דמיון פועלים, נוצר העתיד והעבר, שמכילים בהם רעיונות, הרעיונות האלה מציבים לנו אתגר ומושכים אותנו מהעבודות לגבי עצמינו.
כל עוד האתגר שנמצא בעתיד ובעבר והתנועה שלו נמצא בתוכנו אנחנו נחווה לחץ נפשי.
האם הלחץ הוא התחושה או המחשבה?
כאשר אנחנו חווים לחץ אנחנו לרוב חווים את זה כתחושה, ואת התחושה אנחנו לא אוהבים, אז אנחנו מתחילים לחשוב, ברגע שהתחלנו לחשוב אז נוצר הלחץ, התחושה של הלחץ כלל איננה לחוצה ללא התערבות של המחשבות ותרגום של התחושה לפעולה בניסיון לפתור את התחושה.
המחשבה לוקחת את התחושה ואומרת: "זה לא מספיק טוב, איך אני משנה את זה?" שם מתחיל הלחץ האמתי בשאלה הזאת ובניסיון לפתור את הבעיה.
אני מנסה לברוח, לפתור ולסיים עם הלחץ
על ידי הניסיון שלי לברוח מלחץ ולסיים עם לחץ אני יוצר לחץ. על ידי המחשבה שאומרת לי שיש צורך לשנות משהו, שהתחושה שאני חווה לא צריכה להיות, אני נותן עוד ועוד כוח ללחץ.
אם אנחנו מסתכלים על העולם, נדמה שהאנרגיה שמפעילה אותנו, אינה אנרגיה טהורה. האנרגיה שמפעילה אותנו איננה באה ממקום טוב. נדמה שאנחנו פועלים מצורך לברוח מעצמינו, ועל ידי זה שהפעולות שלנו אינן פעולות שבאות מתבונה אלא מבריחה עצמית, הפעולות האלה רק מובילות ליותר לחץ.
על ידי יצירת תמונה של עצמי אני בורח מעצמי ומייצר לחץ
מי אני? השאלה הזאת אמורה להיות שאלה שמובילה למקום של חכמה אך נדמה שבני האדם לקחו את השאלה הזאת והשתמשו בה בדרך לא נכונה. נדמה שהפחד השתלט על השאלה הזאת.
השאלה מי אני? הפכה להיות מי אני בכלל? מה אני שווה? האם אני ראוי לחיות? איך אני נראה בעיני אחרים? האם אני אצליח בחיים? איך אני יכול לשנות את עצמי כדאי להיות מה שאני צריך להיות ולא מה שאני עכשיו?
תראו איך השאלה הזאת הפכה משאלה של סקרנות תמימה לשאלה שמובילה ללחץ, מלחמה וקונפליקט פנימי וחיצוני. אנחנו כל הזמן מנסים לשמור על התמונה העצמית שלנו.
התמונה הזאת היא תמונה שאנחנו ציירנו, היא אינה אמתית כלל, היא אינה אנחנו כלל. התמונה הזאת מכילה בה את הדרך שהיינו רוצים שיראו אותנו, היינו רוצים שיסתכלו עלינו כמו הדרך שבה אנחנו ציירנו את עצמינו.
"הרעיון של עצמנו הוא הבריחה שלנו מהעובדה של מה שאנחנו באמת."
ג'ידו קרישנמורטי
על ידי התמונה העצמית אנחנו מוצאים את עצמינו בורחים מעצמינו ומחפשים מפלט בדברים אחרים, אנחנו יוצרים תמונה שתביא לנו כבוד של החברה ותעשה אותנו מוצלחים בעיני אחרים.
אך תמונה זאת היא לא יותר מאשר אשליה, אשליה שאנחנו יצרנו כדי לברוח ממי שאנחנו באמת, אנחנו לא מוכנים לקבל את כל הצדדים שלנו מפחד שלא יקבלו אותנו.
בדיוק כמו בילדות שבה חווינו את חוסר הקבלה, את השיפוטיות, את ההתנהלות שמכילה בה שכר ועונש בהתאם להתנהגות. כתגובה לחוויה הזאת אנחנו ייצרנו דמות שאותה אנחנו מנסים לתחזק כל היום.
התחזוקה של הדמות הזאת שיצרנו לוקחת מאתנו כמות אנרגיה עצומה, והיא יוצרת לחץ בלתי מפסק בניסיון להדחיק כל חלק בנו שהולך נגד הדמות הזאת, כל חלק בנו שיכול לסכן את הביטחון שלנו בתוך הדמות הזאת.
המרדף אחרי ביטחון הוא הדרך הישירה ללחץ
הלחץ שאנחנו חווים הוא לא יותר מהחיפוש אחר ביטחון, אנחנו מחפשים אחר ביטחון. הביטחון הופך להיות קיר מסביבנו, אנחנו לא רוצים להיפגע שוב לעולם.
אנחנו מנתקים את עצמינו מהעולם במרדף אחר ביטחון.
אך המרדף אחרי ביטחון הוא זה שמביא לנו לחץ. הלחץ הוא לא תוצאה של האמת, הלחץ הוא תוצאה של הרצון שלנו, לחיות בביטחון מושלם, שבו שום דבר לא יוכל לפגוע בנו יותר.
הביטחון הזה הוא רצון עמוק לא להרגיש יותר, אנחנו לא רוצים לחוות תחושות כואבות יותר, אנחנו מרגישים שכבר עכשיו אנחנו פגועים. יש בנו פצע פנימי ואנחנו לא רוצים לגעת בו, אנחנו לא רוצים שאף אחד יעיר את הפצע הזה שוב.
אנחנו לא רוצים להיעלב, אנחנו לא רוצים שיגידו שאנחנו לא טובים או לא ראויים, אנחנו לא רוצים להיות בודדים, אנחנו לא רוצים שיענישו אותנו, אנחנו לא רוצים להיות פחות טובים או מוצלחים מאחרים ולכן אנחנו רודפים אחרי ביטחון כלכלי, פסיכולוגי וחברתי.
אך המרדף עצמו הוא זה שמניע את גלגלי הלחץ וכל עוד אנחנו רוצים ביטחון בשביל עצמינו אנחנו ניצור עוד ועוד לחץ וקונפליקט חיצוני. כמובן שאנחנו צריכים לקחת אחריות על הדברים הבסיסים בחיים שלנו שקשורים בהישרדות.
אך אנחנו לא מסופקים מחיים פשוטים וטובים אנחנו מונעים כל הזמן במרדף אחר עוד ועוד, יש עלינו לחץ גדול שמופעל מילדות, הלחץ הזה מגיע מהחברה, מההורים, מהתרבות ומהמסורת.
אך אנחנו מתחזקים את הלחץ הזה בעצמינו. אם נהיה אמתיים ונכנס לזה לעומק אנחנו נראה שהחברה נמצאת בנו, אנחנו אלה שמחזיקים את הלחץ, לא משנה כמה זה מרגיש לנו שהוא מגיע מבחוץ, אנחנו מתחזקים אותו.
אנחנו מנסים למצוא מחבוא במערכות יחסים זוגיות
הדבר המרכזי אשר מניע את גלגלי הלחץ הוא היקשרות. אך בחברה שלנו כיום המילה אהבה אינה מכילה בה שום אהבה. היא מכילה בה היקשרות, תלות, קנאה, חרדה, מלחמה, סקס ורומנטיקה.
אנחנו מחפשים לברוח מעצמינו על ידי היקשרות לבן זוג, ההיקשרות הזאת לבן הזוג באה כתגובה לתחושות הפנימיות שלנו, שאנחנו לא מספיק, שאנחנו צריכים יותר.
"רק פחדנים הם שמצמצמים את יכולת התהייה בעלת הערך העצום לשאלות. האמיץ באמת, משאיר את הדברים כמו שהם. במקום להפוך אותם לשאלה, הוא קופץ לתוך התעלומה. במקום לנסות לשלוט בהם, הוא מאפשר למסתורין להחזיק בו".
אושו, ספר החוכמה
ולכן במערכות יחסים זוגיות יש כל כך הרבה דברים אך לא חברות וחופש. נדמה ששתי הדברים הכי חשובים לא נמצאים במערכת יחסים הזוגית, שני הדברים האלה הם הבסיס למערכת יחסים אשר משחררת אותנו מלחץ.
במקום זה אנחנו תולים את כל התקוות שלנו בבן הזוג, שהוא ישחרר אותנו לחופשי, שהוא ייתן לנו שלווה ורוגע, שהוא יבדר אותנו, שהוא ינחם אותנו, שהוא בעצם ישחרר אותנו מעצמינו, יעזור לנו לשכוח את עצמינו.
בגלל התלות הזאת אנחנו יוצרים היקשרות אדירה לבן אדם, וכמובן שעם ההיקשרות הזאת מגיע לחץ אדיר, האם הבן אדם שאיתי יצלח למלא את כל החסכים שלי?
האם הוא ייתן לי את ההרגשה שאני רוצה וימלא את הריקנות הפנימית שלי, אז כמובן שיש המון לחץ וחרדה במערכת יחסים שהבסיס לה הוא היקשרות ולא אהבה.
כי אהבה היא לא תחושה, ואהבה היא משחררת לא כולאת.
השתייכות לקבוצות
חלק מהתהליך שבו אנחנו ממשיכים ליצור חרדה בחיים שלנו זה על ידי השתייכות והיקשרות לקבוצות. אנחנו מחפשים דרך להתנתק מעצמינו על ידי כניסה לתוך קבוצה שתגרום לנו לשכוח מעצמינו.
אבל בקבוצה אנחנו מוצאים את עצמינו שוב מוטרדים, מגוון רחב של בעיות עולות, אנחנו יוצרים אמונות ואויבים, מלחמות והתנגדויות, הרצון שלנו לברוח מעצמינו מוביל אותנו למלחמה וקונפליקט רב.
אנחנו מתמלאים ברעיונות וציפיות מעצמינו ומאחרים, אנחנו נלחמים על דעות, ואנחנו מנסים לשמור על הקבוצה על חשבון אחרים. אנחנו מחפשים להשתייך לכמה שיותר קבוצות: למשפחה, לדת, לקבוצת כדורגל, לקבוצה רוחנית, למדינה, או לזרם פוליטי.
כל עוד אנחנו נעים בכיוון הזה אנחנו תמיד נפגוש בהתנגדות, דאגה וטרדות רבות.
האם כדורים להורדת לחץ נפשי יכולים לפתור את בעיית הלחץ?
כדורים הם לא הפתרון. כדורים הן עוד דרך הדחקה, ולמי שמחפש אחר משהו אמתי השימוש בכדורים הוא הליכה ברברס. אנחנו מנסים לברוח מהעובדה הזאת שנמצאת בתוכנו במגוון דרכים.
אנחנו מנסים לאשר שהבעיה נמצאת בכימיקלים בגוף שלנו ולכן אנחנו לחוצים. אך האם זה נכון? או האם אנחנו לא רוצים להיפגש במגע ישיר עם לחץ? האם אנחנו לא סבלניים מספיק בשביל ללמוד על לחץ ולהשתחרר ממנו על ידי הבנה עמוקה וחיבור עמוק?
לי נדמה שאם אנחנו נהיה סבלניים ונלמד על העובדה הזאת שנמצאת בתוכנו אולי נוכל אחת ולתמיד להבין את המקור ובאמת לעשות פעולה שהיא מרפאת.
כדורים לא מביאים לריפוי, הם מביאים לשכחה, לקהות חושים, אשר מביאה לאשליה שהבעיה נפתרה כאשר היא נמצאת מתחת לאף שלנו, היא תמיד שם, לא משנה כמה ננסה לסמם את עצמינו.
איך להוריד לחץ? איך להרגיע לחץ נפשי? דרכי ההתמודדות עם לחץ
אז דיברנו על הגורמים, על הדרכים שבהם אנחנו בורחים מעצמינו, על הדרכים שבהם אנחנו מנסים לברוח מהבעיה אך נדמה שלא משנה מה אנחנו עושים אנחנו רק מגדילים את הבעיה.
נדמה שכל ניסיון שלנו לעשות משהו הוא לא יותר מעוד דרך לפתוח דלת לעוד ועוד בעיות, לעוד ועוד דאגות.
אך יש דרך אחת שעוד לא ניסינו והדרך הזאת נקראת מודעות ישירה. אף פעם לא ניסינו פשוט להיות מודעים בצורה ישירה למה שקורה בתוכנו ללא שיפוטיות או הרצון לשנות ולהדחיק את מה שקיים בתוכנו.
אף פעם לא ניסינו להסתכל בצורה ישירה על עצמינו. תמיד חיפשנו אחר פתרונות, תשובות ופעולות שיגמרו את העניין במידי. על ידי חלומות לגבי העתיד, תקוות ופעולות חיצוניות קיווינו שבסוף הדרך תהיה מנוחה.
אך גילינו שלא רק שאין מנוחה, אנחנו עמוק יותר מתמיד בתוך הדאגה. לאחר שנים של ניסיון לפתור את הדאגה אנחנו במצב הכי גרוע שהיינו.
כל הצפיות שלנו היו ציפיות שווא.
חיפשנו אחר אהבה כדי למצוא ביטחון ושלווה ומצאנו דאגה, הלכנו לכל מיני אנשים, קראנו ספרים, השתלבנו בקבוצות, ולמרות הכל אנחנו מוצאים את עצמינו כבדים, מודאגים ועייפים.
ועכשיו אנחנו שואלים איך להוריד את הדאגה? איך להרגיע את הנפש? איך להתמודד עם הכובד הנפשי הזה. כל המילים האלה שוב מביעות את הרצון שלנו לא להיות עם זה.
אנחנו שוב מחפשים דרך לעצור את העובדה הזאת שנקראת לחץ.
על ידי החיפוש אחר ביטחון כל מה שמצאנו זה חוסר ביטחון, אז מה אנחנו יכולים לעשות כדי להשתחרר? מה אפשר לעשות כדי למצוא את המקור של הדאגות הנפשיות שלנו?
האם ניסינו אי פעם פשוט להסתכל עליהם בצורה ישירה? על כל דבר שעולה בנו? ללא ניסיון לשנות או לפתור את הבעיה? האם ניסינו להסתכל על התחושות הכואבות שנמצאות בתוכנו ופשוט לקבל אותם לגמרי כחלק מהחיים ולראות מה קורה?
ברגע שאנחנו שופטים את התחושות הכואבות שבנו כמשהו לא טוב, אנחנו מיד מתנגדים עליהם ומחפשים דרך לברוח מהם, אך אם נוכל להסתכל עליהם ללא שיפוט, לתת להם לעלות ולהיות, ללא כל רצון לפתור או לשנות אותם מה יקרה להם?
מה יקרה אם ניתן לתחושות כואבות פשוט לבוא, לעשות את הדרך המלאה שלהם, לגדול, לצמוח, להירקב ולמות בזמנם הנכון. התהליך הזה דורש סקרנות וסבלנות גדולה.
"כשאנשים רואים דברים כיפים,
דברים אחרים הופכים למכוערים.
כשאנשים רואים דברים מסוימים כטובים,
דברים אחרים הופכים רעים."
לאו דזה, טאו טה צ'ינג
עד היום תמיד חשבנו על איך החיים צריכים להיות, וכמובן שלא היינו מוכנים לקבל את התחושות הכואבות כחלק מהחיים אז ניסינו להדחיק אותם במגוון דרכים, ניסינו ללכת אחר הרעיון שלנו.
הרעיון שלנו הוא שהחיים צריכים להיות נעימים וטובים, להיות חלקים ובטוחים, להיות טובים לי, להיות מלאים באושר ושמחה. ולכן כשהעובדות מגיעות יש מלחמה בין הרעיון שלנו למציאות האמתית.
לסיים את המלחמה הפנימית?
יש מלחמה בין התחושה שעולה בנו לבין מה שאנחנו חושבים שצריך להיות. אנחנו רגילים להשתוקק ולהיקשר לתחושות נעימות ועל ידי ההשתוקקות הזאת להתחמק מתחושות לא נעימות.
אך זה לא עזר לא משנה כמה פעמים ניסינו לעשות את זה, תמיד התחושות הכואבות חזרו, עד שלא ניתן להם תשומת לב ישירה, עד שלא נתעורר ונפסיק לחלום בהקיץ לא נוכל להשתחרר מהן.
איך בדיוק אנחנו רוצים להשתחרר ממשהו שאנחנו אפילו לא מסוגלים להסתכל עליו? שיש לנו רעיון שהוא מסוכן לנו? שיש לנו רעיון שאסור לנו להרגיש אותו? כל עוד אנחנו לא מוכנים להרגיש את התחושה הכואבת שעולה במלוא עוצמתה, מההתחלה עד הסוף, לא נוכל לדעת אותה, ולא נוכל להשתחרר ממנה.
להסתכל עליה ישירות אומר שאנחנו לא מביאים שום רעיון, שום זיכרון, שום התערבות של העבר או העתיד לתוך התמונה. אנחנו שמים את העיניים הפנימיות שלנו ישירות על התחושה הכואבת לא משנה כמה זה לא נעים באותו הרגע.
המודעות שלנו היא כמו אש, היא שורפת את כל מה שהיא נוגעת בו לעומק, אך לעולם לא ניסינו להתחבר לעצמינו לעומק. כל זמן פנוי שהיה לנו חיפשנו למלא אותו בבידור ובחברה מכל סוג שהוא.
כחלק מהתהליך הזה אנחנו מתחילים להבין שהתחושה אינה זאת שמובילה לדאגה אלא הניסון שלנו להתחמק מהתחושה היא זאת שמובילה לדאגה. אנחנו מבלים מבוקר ועד ערב בעולם המחשבות במטרה להתחמק מעצמינו.
אנחנו מוצאים מגוון רחב של דרכים לא להיות עם עצמינו, להירדם שוב. אנחנו הולכים כרדומים, מבוקר ועד ערב במרדף אחר תחושות נעימות ובדחייה של תחושות לא נעימות.
ומהן התחושות הנעימות הללו שאנחנו רודפים אחריהן? התחושות הללו הן לא יותר מהניסיון של הזיכרון שלנו לחזור על חוויה שקרתה בעבר, החוויה נגמרה ואנחנו לא יכולים לחזור עליה יותר אך בכל זאת אנחנו מתעקשים לנסות ולהשיג את אותה החוויה שוב.
ומה קורה כשאנחנו מנסים להימנע מתחושות כואבות? אנחנו מוצאים כל פעילות אפשרית בשביל לא להרגיש את התחושה הכואבת, והפעילות הזאת תמיד מובילה לעוד סבל כי היא תוצאה של בריחה ולא של אינטליגנציה.
כל עוד הפעולות שלנו יהיו תוצאה של בריחה מעצמינו לא נוכל לעורר פעולה שמובילה לשקט, שלווה, אהבה ואינטליגנציה. כל עוד נמשיך לתת כוח לעבר ולעתיד, תמיד נחיה בתגובה.
האינטליגנציה שלנו יכולה לבוא רק ממקום של שקט, ושקט מגיע רק לאחר שציפינו במה שנמצא בתוכנו ללא ניסיון לשנות אותו. ברגע שאנחנו צופים בעצמינו בצורה אינטנסיבית, ערנית ואינטליגנטית, אנחנו לומדים על עצמינו, אך הלמידה מגיעה תוך כדי שקט פנימי עמוק.
"אף אחד לא יכול להציל אותנו חוץ מעצמנו. אף אחד לא יכול ואף אחד לא יוכל. אנחנו בעצמנו חייבים ללכת בדרך".
גאוטמה בודהה
כאשר אנחנו צופים באינטנסיביות אין ברירה למחשבות אלא להשתתק. המחשבות יכולות להתקיים רק כשאין צפייה, רק כשאין ערנות. ולכן ערנות ודאגה אינם יכולים להתקיים יחדיו. (המחשבות יכולות לפעול בצורה עדינה ברקע, אך אין להן כוח עלינו בזמן מודעות ערנית)
זהו הפרדוקס: מי שרוצה שלווה יקבל דאגה, מי שרוצה שמחה יקבל עצב, מי שרוצה אהבה יקבל שנאה, מי שרוצה חיבור יקבל ניתוק. כל עוד יש חיפוש אחר משהו מסוים, תמיד תהיה בנו דאגה.
כל עוד אנחנו נקשרים לטוב שבחיים, אנחנו בחיים לא נוכל להבין את האמת מאחורי החיים. שהחיים הם כמובן אנחנו. וידיעת האמת מביאה לשחרור מכאב וסבל.
אז האדם שבאמת רוצה להשתחרר מלחץ יצטרך לשכוח את הרצון שלו להשתחרר ממנו ויצטרך לקבל אותו לגמרי, רק על ידי קבלה מלאה של כל התחושות הכואבות שנמצאות בו הוא יוכל להשתחרר ולהיות אדם חופשי.
כל עוד האדם רודף אחר החיים הטובים הוא תמיד ימצא בתוכו תחושות כואבות. למה אנחנו לא יכולים לקבל את העובדות שנמצאות בתוכנו? למה אנחנו לא יכולים להיות פשוט עם מה שקיים וללמוד בסבלנות איך לחיות אתו? למה אנחנו רוצים להכחיש את האמת שנמצאת בתוכנו?
להיות אדם חופשי, להפסיק לחפש אחרי האושר
רק מי שיכול למרות הפחד ללכת ישירות לכיוון האמת, לכיוון התחושות שנמצאות בתוכו, כמו שהן, ללא שום רצון לברוח, יוכל לגלות מהו השורש שלהן, ולהיות אדם חופשי.
ואני לא אומר שהוא יהיה חופשי מהתחושות הכואבות, אני אומר שהוא פשוט יהיה חופשי. להיות חופשי אומר שאתה מסוגל להסתכל על כל מה שמגיע, שאין בך פחד, לא משנה אם זה טוב או לא טוב, מה שזה לא יהיה אתה מוכן להסתכל לזה בעיניים ולהיות עם זה לגמרי.
ברגע שאתה מפסיק לפחד מהלא נודע אתה מגלה את העוצמה שלך, אתה מגלה שאין ביטחון בעולם הזה, ולכן אתה אדם חופשי. אל תנסה היות אדם שמח, תנסה להיות אדם חופשי ותראה את השינוי שמתחיל בחיים שלך.
אדם שחופשי מהשתוקקות לתחושות נעימות, מדחייה של תחושות לא נעימות ומהצורך לברוח לתחושות נעימות כאשר הוא חסר תחושה הוא האדם אשר ילמד את טבע העולם ויגיע לתובנה אמתית.
במרדף שלנו אחר החיים המושלים, אחר גן העדן אנחנו מוצאים את עצמנו נפגשים עם הלא מושלם פעם אחר פעם. נפגשים עם עובדות החיים למרות הניסיון שלנו. אז אולי אפשר לראות שהניסיון הזה הוא לא יותר מאשליה ופשוט לשכוח ממנו?
כשנלמד להישאר עם האמת נוכל סוף סוף להיות בני אדם חופשיים. האמת לא חייבת להיות יפה או נעימה, אך כאשר אנחנו אתה יש יופי שהוא לא מהעולם הזה.
היופי הזה לא מגיע ממחשבה, היופי הזה לא מגיע מרצון, היופי הזה אינו תחושה, הוא אינו תענוג מתחלף, היופי הזה הוא גדול מאתנו ולכן לא ניתן לדמיין אותו.
ורק אדם חופשי יכול לחוות אותו, אדם עם מיינד שקט ולב רגוע, אשר ראה את האמת עד סופה.
מה זה מדיטציה? ואיך עושים מדיטציה? המדריך המלא