מהי בדידות רגשית?
למה אני חווה תחושת בדידות?
איך להתמודד עם בדידות?
איך אפשר להפיג את תחושת הבדידות?
האם אני תלוי באחרים? האם אני יכול להיות אור לעצמי?
מהי בדידות רגשית?
בדידות רגשית היא חוויה של צער, ריקנות וחוסר בהיותי לבד, או אפילו עם אחרים. בדידות רגשית היא ההרגשה בתוכי שאין לי את מה שאני צריך כדי להיות שלם.
ההרגשה הזאת שבאה לידי ביטוי על ידי מחשבות של הלקאה עצמית ומחשבות של "מה אני מפספס" מגיעה היא מביאה אתה כמובן: אכזבה, תלות היקשרות, פחד, חרדה, כעס, מחשבות טורדניות וסבל פנימי רב.
בדידות רגשית מביאה אתה סבל פנימי רב, האם אפשר להשתחרר מבדידות רגשית לגמרי?
למה אני חווה תחושת בדידות?
אם אתה רציני לגבי מציאת המקור לתחושת הבדידות והשחרור מתחושת הבדידות יש מגוון שאלות שיהיו חייבות לעלות, שאלות עמוקות, שאולי אפילו לא טרחת לשאול עד היום.
אז למה אני חווה תחושת בדידות? האם זה בגלל שאני מרגיש לא אהוב? האם זה בגלל שאני מרגיש שאני צריך משהו או מישהו בשביל להיות שלם? האם זה בגלל שאני מרגיש אני מפספס משהו? או האם זה בגלל שאף אחד לא אוהב אותי?
אפשר לגשת לשאלה הזאת בכמה דרכים. הדרך הקורבנית או הדרך סקרנית. בדרך הקורבנית אנחנו נמצא את עצמנו מסכנים, העולם אשם בבדידות שלנו, אנחנו לא יפים מספיק, לא מגניבים מספיק, לא מוצלחים מספיק, לא שווים את תשומת הלב של האחרים ולכן אנחנו בודדים.
בדרך הקורבנית אנחנו שמים את עצמינו בתלות. אנחנו נהיים תלויים באחר, ואם הוא לא יגשים את החלומות שלנו אז אנחנו נשאר בודדים ואומללים. כל עוד האחר לא יביא לנו תשומת לב ואהבה אנחנו נשאר תקועים בבדידות.
בדרך הסקרנית אנחנו מתחילים מעצמינו. אנחנו שואלים את עצמינו, האם תחושת הבדידות שנמצאת בי היא בגלל האחר? או בגלל משהו שנמצא בתוכי? האם התחושה תלויה בשינוי חיצוני? האם אהבה ותשומת לב של האחר יכולה לספק אותה?
שאלות כמו אלה יובילו אותנו בחזרה לעצמינו. החיפוש אחר השורש לכל הקשיים הפסיכולוגיים היא תמיד בתוכנו, כל עוד נחפש אחר פתרון חיצוני לבעיה פנימית תמיד נמצא את עצמינו במעגל חוזר של מרדף, השגה או כישלון ואכזבה שהיא תמיד התשובה הסופית של המרדף הזה.
איך להתמודד עם בדידות?
השאלה הזאת היא קצת מוזרה לדעתי והיא מכילה בה את כל הטעויות האפשרויות בדרך לשחרור מבדידות. המילה התמודדות אומרת שיש צורך להילחם בבדידות, שיש צורך להתנגד לבדידות, או לפתור את הבדידות. מהשאלה הזאת מתחיל המרדף אחרי פתרונות, ברגע שמתחיל המרדף אחרי פתרונות, אנחנו לא יכולים להבין את השורש של תחושת הבדידות.
ואיזה פתרונות אנחנו ממציאים כדאי להשתחרר מבדידות כביכול?
בידור
יש כל כך הרבה פתרונות שאנחנו מוצאים כדי להפיג את תחושת הבדידות, אנחנו מוצאים דרך להפיג את תחושת הבדידות הפנימית על ידי בידור. אנחנו מחפשים בידור מבוקר ועד ערב.
על ידי רשתות חברתיות, הטלוויזיה, סרטים, סמים, הימורים ועוד… אנחנו מוצאים בדברים האלה שקט לזמן קצר מתחושת הבדידות, אך האם אנחנו פותרים משהו? האם אנחנו בכלל מנסים להבין את התחושה או שאנחנו פשוט בורחים ממנה על ידי הפעילויות הללו?
מערכות יחסים זוגיות
דרך נוספת שאנחנו מנסים להתמודד עם הבדידות שלנו היא על ידי מערכות יחסים זוגיות, המכילות בהן סקס, מריבות, היקשרות, תלות ורומנטיקה. אנחנו מנסים למלא את עצמינו על ידי האחר. אנחנו מחפשים תענוג ותחושות מסוימות נעימות, שימלאו אותנו על ידי המפגש עם האחר.
אך נדמה שאנחנו מצליחים לעשות זאת רק לתקופה קצרה, ולאחר מכן אנחנו חווים אכזבה גדולה, אנחנו מרגישים שהאדם האחר עבד עלינו, שהוא שיחק משחק, ולאט לאט נוצר קיר בין בני הזוג.
הקיר הזה גורם למריבות רבות, להתעללות, למשחקי שליטה רגשיים, ולאיבוד העצמי במערכת היחסים, נוצר חיפוש בלתי מפסק אחר התחושות הנעימות שחווינו בהתחלה.
במערכת היחסים הזוגית הזאת אנחנו מצאנו מפלט, ואנחנו מנסים להמשיך את מה שהיה בהתחלה. לפני זה היינו בודדים ועכשיו שאנחנו עם האחר אנחנו שוב מרגישים בודדים.
האחר לא פתר את הבעיה, אך אנחנו קופצים למסקנה שהוא האשם ולכן אנחנו נשארים בודדים. אנחנו שוב ושוב מחפשים תחושת החיבור שהרגשנו, אנחנו מחפשים באדם האחר את את התשובה לבדידות שלנו.
על ידי ריבים, על ידי סקס, על ידי חיבוקים, על ידי בדיקות ושאלות בלתי פוסקות אנחנו מחפשים את הסוף לבדידות, אנחנו מחפשים אחר תחושה נעימה ולא משנה כמו אנחנו מנסים לגעת בה , נדמה שהיא חומקת מאתנו.
השתייכות לקבוצות
עוד דרך שאנחנו מנסים להתחמק מתחושת הבדידות היא על ידי השתייכות לקבוצות: עם זה כדוגל, כדורסל, המשפחה, דת, טקסים, פוליטיקה, מדינה ועוד…
על ידי הקבוצות האלו אנחנו מנסים לאבד את עצמינו, לשכוח מעצמינו.
אנחנו מתערבבים עם קבוצות, עם אנשים ועם חברים לא במטרה להתחבר אלא במטרה להתנתק מעצמינו. כל זה קורה בתת-מודע. המרדף אחרי קבוצות מביא אתו כמובן אויבים וניתוק מהעולם.
אנחנו מתחילים להיות צבועים כי אנחנו רוצים את האישור של האחר, אנחנו רוצים את המחמאות של האחר, אנחנו רוצים את הכבוד של האחר. אנחנו בורחים מעצמינו על ידי התחושות האלו, אך הן לא מגיעות לשורש הבדידות ורק מביאות איתן יותר קונפליקט ומלחמה.
על ידי ההיקשרות שלנו לקבוצה מסוימת אנחנו יוצרים לנו אויבים ומלחמות בין מדינות או בין קבוצות. כל כך הרבה קונפליקטים על רעיונות, רעיונות אשלייתיים, שהמקור שלהן נמצא בבריחה מעצמינו ומתחושת הבדידות הפנימית שלנו.
כבוד, הצלחה, כסף וכו
עוד שיטה שאנחנו משתמשים בשביל לברוח היא המרדף אחרי כבוד, הצלחה, כסף וכוח. המרדף הזה מהווה אשליה גדולה. אנחנו מדמיינים את הפתרון לבעיית הבדידות תמצא בכבוד, הצלחה, כסף וכוח.
אשליה זו מובילה אותנו לבריחה מעצמינו והדחקה עמוקה של השורש האמתי לבדידות. המחשבה אומרת לנו כרגע שאנחנו לא ראויים לאהבה, אנחנו לא מספיק טובים ולכן אנחנו בודדים.
אנחנו לא רואים בבהירות, אנחנו לא מסוגלים להיכנס לעומק של העניין באותו הרגע, אנחנו מחפשים פתרון, אך הפתרון הזה הוא התאבדותי ויוביל לגדילה של הבדידות.
איך בדיוק מרדף אישי אחר ההצלחה שלי יכול להוביל לקרבה וחיבור? איך מרדף שדורש תחרותיות, אנוכיות ומלחמה יכול להוביל לחיבור? זה הולך בדיוק נגד חיבור ובדיוק לכיוון של עוד ועוד בדידות.
אנחנו מחפשים ליצור תמונה של עצמנו שהיא יותר טובה ממי שאנחנו כרגע, אנחנו חושבים שאם רק נעבוד מספיק נהיה ראויים לאהבה ונשתחרר מהבדידות שלנו.
ובדרך אנחנו רק רומסים את עצמינו ואת הקרובים עלינו, ומתנתקים מהמציאות האמתית על ידי המרדף אחרי ההצלחה האישית שלנו. בדרך אנחנו מייצרים קנאה, חמדנות וכעס כאשר אנחנו לא משיגים את מה שרצינו ואנחנו משתמשים בכל מה שרק אפשר בשביל להגיע למטרה.
אך מה יקרה שנגיע למטרה? הכל יהיה רק יותר גרוע, העברנו זמן כה רב במלחמה עם אחרים, בשקרים, בצביעות, בניסיון לנצח אחרים בשביל להיות ראוי, מכובד, יותר טוב מהאחר.
ועכשיו אנחנו מוצאים את עצמינו יותר בודדים מאי פעם, על ידי ההצלחה החיצונית מצאנו כישלון פנימי. הכסף, הכבוד והכוח הם לא יותר מאשר אשליה אחת גדולה. האנשים שצברנו סביבנו, האנשים שמכבדים אותנו הם צבועים, הם רוצים גם את מה שיש לנו ואנחנו יודעים את זה.
אז אם אתה רואה את הסכנה שנמצאת במרדף הזה תעצור אותו עכשיו! אל תחכה אפילו רגע! ותן לתחושות לעלות, אל תפחד מהכאב הרגעי שמגיע עם ההבנה שאני לא הולך ללכת בדרך האשלייתית הזאת, שאני מתחבר לאמת והולך רק אחריה גם אם היא כואבת לרגע.
הבודהה נהג להגיד השקר מתוק הוא והאמת מרה היא. אך רק בהתחלה, השקר מתוק, השקר מהר מאוד הופך למר והאמת שנראית בהתחלה מאוד מרה הופכת מהר מאוד למתוקה.
כל עוד ננסה להתמודד ולמצוא פתרון חיצוני לתחושת הבדידות הפנימית לא נוכל למצוא את השורש של תחושת הבדידות. על ידי הניסיון למצוא פתרון חיצוני אנחנו לא יותר מאשר בורחים מהבדידות, אך הבדידות עדיין נמצאת בתוכנו, לא משנה כמה ננסה לשכוח ממנה.
"חוות את החיים בכל הדרכים האפשריות —
טוב-רע, מר-מתוק, כהה-בהיר,
קיץ חורף. חווה את כל הדואליות.
אל תפחד מניסיון, כי
ככל שיש לך יותר ניסיון, כך יותר
בוגר אתה נעשה."
אושו
איך אפשר להפיג את תחושת הבדידות?
אז השאלה שעולה היא איך אפשר להפיג את את הבדידות, לא על ידי פעולה חיצונית שכמו שראינו מובילה רק לקונפליקט קיצוני, היקשרות, מלחמות ואכזבה. אלא האם אפשר להביא לשינוי פנימי שלא תלוי באחר? שאינו תלוי בבריחה? שאינו תלוי בשום רעיון או פתרון של המחשבה?
המחשבה ניסתה לפתור את הבעיות שהיא יצרה, על ידי אובייקטים חיצוניים, על ידי פעילות חיצונית. אך אם אתה באמת כנה אתה תראה שכל זה לא עבד, כל הדרכים שהמחשבה ניסתה כדאי לפתור את הבעיה, רק הגדילה את הבעיה.
כל עוד אנחנו מאשרים למחשבות שיש בעיה, אנחנו בורחים מהאמת. האמת היא לא נעימה בהתחלה ובגלל זה אנחנו מפחדים ממנה, אנחנו יודעים מה היא האמת אך ההיקשרות שלנו לתמונה של עצמינו, של מי שאנחנו, של הדברים שאנחנו צריכים, של האנשים שאנחנו אוהבים, כל אלה גורמים לנו לברוח מהעובדה.
כל פעם שאנחנו נתקלים בתחושת הבדידות אנחנו הולכים למחשבות, בשביל למצוא פתרון, בשביל לחפש את הבעיה ולמצוא את הדרך החוצה. אך האם המחשבות יכולות לעזור לנו לראות את האמת? תנסו להבין את העניין הזה.
מחשבה מייצרת זמן, על ידי האני של עכשיו והאני של העתיד. המחשבה אומרת שהאני של עכשיו ישתנה לאורך זמן ויוכל ללמוד איך לצאת מהבדידות בסוף. אך האם זו לא דחיינות? השאלה שלי היא מה אפשר לעשות עכשיו? איך אפשר להבין את תחושת הבדידות לגמרי ולהשתחרר ממנה אחד ולתמיד?
הדבר הראשון שאנחנו צריכים להבין זה שאנחנו עד היום רק ברחנו והדחקנו את הבדידות שלנו. אנחנו כל כך מפחדים מהתחושה שאנחנו לא מוכנים להתקרב אליה או לגעת בה, אנחנו בטוחים שהיא תהרוג אותנו.
אנחנו רוצים להרוג את התחושה, להעלים אותה, אנחנו מאשימים אותה, אנחנו אומרים לה ללכת, אך נדמה שככל שאנחנו ממשיכים להילחם בה כך היא נשארת יותר זמן.
האם אי פעם באמת הסתכלנו על הבדידות שלנו? או שרק חשבנו על הבדידות שלנו? האם אי פעם באמת הסתכלנו על התחושות הלא נעימות שנמצאות בנו בצורה ישירה? ללא שום ניסיון לשנות, להבין בצורה אינטלקטואלית, להדחיק, לפתור, לאשר או לתרגם אותן?
בשביל להבין את המקור לבדידות שלנו, את השורש לבדידות שלנו, אנחנו חייבים להסתכל עליו בצורה ישירה, לא ככה? הבדידות הזאת נמצאת בתוך הגוף שלנו, נמצאת בעורקים שלנו, נמצאת ברגש לנו, אך אנחנו אף פעם לא מרשים לעצמינו להסתכל בצורה ישירה וסקרנית על הבדידות ללא תשובות ופתרונות.
רק כשאנחנו מסתכלים ישירות על משהו יש לנו את האפשרות להבין אותו לגמרי. ובהבנה המלאה, בראיה של התנועה המלאה של הבדידות, אנחנו נותנים לבדידות שבנו, לתחושה הזאת , חופש מלא לנוע, להיפתח, להראות את עצמה לנו, ולהיעלם ברגע שהיא עשתה את התנועה המלאה שלה.
אך כל עוד אנחנו במרדף אחר פתרון, כל עוד אנחנו מנסים למצוא דרך לפתור את התחושה בלי להסתכל עליה, אנחנו תמיד נמצא אותה מחכה מאחורי הפינה.
היא שם, תסתכל עליה, אם תרצה שהתחושה תפוג, תהיה אתה, אל תנסה להתחמק ממנה. בעולם החיצוני כאשר אנחנו מנסים להבין משהו אנחנו מסתכלים עליו בצורה ישירה.
כאשר מדען רוצה להבין משהו לגבי חיידק מסוים, הוא מסתכל עליו, ללא רצון לשנות, לפתור ולהתחמק ממנו.(אם הוא מדען טוב כמובן) על ידי צפייה מלאה, ללא קפיצה למסקנות, בסבלנות עמוקה, ברצון סקרני למצוא את המאפיינים של החיידק הזה.
הוא חייב להסתכל עליו ישירות, ולראות את כל התנועות שלו. בדיוק כמו המדען ככה אנחנו צריכים להסתכל על כל תחושה שעולה בנו, נעימה או לא נעימה. כאשר אנחנו מסתכלים על התחושה בצורה ישירה נחנו נותנים לה חופש לנוע בצורה חופשית עד שהיא מגיעה לסופה.
אך כל עוד אנחנו מנסים לפתור אותה, אין לה חופש לתנועה, כל עוד אנחנו מחפשים פתרון אנחנו מדחיקים אותה. ההדחקה הזאת יוצרת עצירה של התנועה, וכל עוד התחושה אינה בתנועה היא תישאר בתוכנו, לא משנה כמה ננסה לפתור אותה על ידי מחשבה או פתרונות חיצוניים.
ברגע שהתחושות הכואבות שבנו מקבלות מודעות ישיר, הן מתחילות להיפתח ולהתגלות. ולאט לאט כמו פרח הן מתחילות לצמוח עד שהן מגיעות לבגרות ואז נובלות.
אנחנו מנסים על ידי חשיבה לעצור את הפרח מלגדול, אנחנו מנסים לחתוך אותו, אך פעם אחר פעם הוא חוזר. אם לא נתן לתחושות הכואבות שבנו חופש מלא לגדול ולנבול, לעולם לא נהיה חופשיים מהן, לעולם לא נוכל לדעת את היופי האמתי של החופש מה'אני' ומהכאב הגדול שהוא מביא על ידי היקשרות והמרדף אחרי שמחה.
המרדף התמידי של המחשבות הוא אחרי תחושות נעימות ובריחה מתחושות לא נעימות. אנחנו רואים את הרצון שלו להיקשר לתחושות נעימות ולברוח מתחושות לא נעימות ועל ידי זה להגיע לפתרון הסופי של בעיית הסבל.
אך אם אנחנו ערניים, אנחנו יכולים לראות שהדרך היא בדיוק הפוכה ככל שאנחנו רודפים אחרי תחושות נעימות אנחנו מקבלים יותר תחושות לא נעימות. ככל שאנחנו בורחים ודוחים תחושות לא נעימות, אנחנו מקבלים יותר תחושות לא נעימות.
מתי נפסיק עם המרדף חסר התועלת הזה? מתי אחת ולתמיד נשחרר מהרעיון שאנחנו צריכים תחושה מסוימת, שהחיים שלנו תלויים בתחושה מסוימת.
הפחד מהלא-נודע הוא המניע הנסתר מאחורי המחשבות שלנו, הוא זה שעוצר אותנו מלקבל את מה שיש ולהפסיק לחפש אחר האשליה והדמיון שלנו.
הפחד מהלא-נודע מביא לרצון לשלוט בעצמנו, באחרים, במציאות ובעתיד.
אך רק בלא-נודע נמצא האוצר האמתי. הדלת שלנו סגורה למתנות של היקום, כל עוד אנחנו בחיפוש אישי ואנוכי אחר שמחה הדלת שלנו תהיה סגורה. יש האומרים שהעושר האמתי נמצא מאחורי הדלת הזאת, ורק מי שיקפוץ על הלא נודע יוכל להבין ולדעת על מה אני מדבר.
הלא-נודע הוא זה אשר קיים, ללא התרגום שלנו, הוא התנועה של היקום בתוכנו, ללא ההתערבות שלנו.
אז השאלות שעולות בי הן: האם אפשר לחיות חיים ללא מרדף אחרי תחושות נעימות? האם אפשר לחיות חיים שבהן אנחנו חווים את כל הצבעים ללא הכחשה או הדחקה? חיים שבהן אנחנו נשארים עם מה שקיים, גם אם הוא לא נעים או משעמם? נשארים עם העובדות?
אם השאלות האלה חודרות לנו לעומק אנחנו נוכל לצפות בעצמינו בצורה ישירה, הצפייה הזאת תהיה כל כך ערנית, כל כך חודרת, וכל כך חופשיה וערנית היא כמו אש, היא לא מגיבה והיא סבלנית.
בסבלנות אנחנו צופים בתנועה של הבדידות שבנו כעובדה עם כל מה שהיא מביאה עד לסיומה.
מה זה מדיטציה? ואיך עושים מדיטציה? המדריך המלא
האם אני תלוי באחרים? האם אני יכול להיות אור לעצמי?
השאלה האחרונה שעולה בי היא האם אנחנו יכולים להיות אור לעצמינו? האם אנחנו תלויים באחרים בשביל להיות מלאים ובריאים פסיכולוגית?
השאלה הזאת יכולה לעורר בכם סלידה. האם החיפוש שלי אחר אהבה בעולם החיצוני היא לא יותר מאשליה? האם החיפוש שלי אחר מלאות פנימית בדברים חיצוניים היא לא יותר מחיפוש שווא?
אני חושב שהשאלות הרציניות האלה צריכות לעלות בפני האדם שרוצה להשתחרר מתחושת הריקנות הפנימית האיומה. אם האדם הזה רוצה לראות באמת מהי האמת? מהו זה שקיים? מהו זה שטבעי ונמצא?
או שאנחנו רוצים ללכת אחרי הרעיונות שלנו. יש לנו רעיון של מה זה אהבה. יש לנו רעיון של מה זה שמחה. הרעיונות הללו עוצרים אותנו מלראות את מה שאמתי, והמרדף אחרי ההגשמה של הרעיונות האלה עוצר אותנו מלמצוא את הדבר האמתי.
כל עוד נהיה מרוצים מהחיפוש אחר הדמיון שלנו וההגשמה שלו, אנחנו נהיה בקונפליקט עמוק עם המציאות האמתית. כל עוד אנחנו נצמדים לרעיונות שלנו לגבי אהבה, שמחה, בדידות והסיבות לקיום שלהן, כל עוד יש לנו מסקנות, אנחנו נפגש בריקנות פנימית פעם אחר פעם.
אז בחיפוש אחר האמת, עלינו להבין את הרצונות שלנו ואת המסקנות שלנו. על ידי כך שנפגוש בהם בצורה ישירה ונראה את האמת למרות הזיכרון והעבר שלנו שאוחז בנו ובראיה שלנו בצורה לא ישירה על ידי מחשבות.
האמת היא שאנחנו לא יודעים מה זה אהבה ומה זה שמחה. אנחנו בטוחים ששני הדברים האלה נמצאים איפה שהוא בעתיד, איפה שהוא בהגשמת הדמיונות שלנו, או איפה שהוא בעבר.
כל עוד אנחנו חושבים שהרעיונות האלה נמצאים מחוץ לנו באובייקט, בזיכרון, או במישהו אחר אנחנו לא יכולים לחדור לעומק של התחושה הזאת שנקראת בדידות.
האם שמחה היא תחושה? האם אהבה היא תחושה? אם כן אז אהבה ושמחה תלויים באחר ולכן אנחנו לא יכולים להשיגן לעולם ללא קונפליקט עם העולם, ללא מלחמה ותחרות עם אחרים.
אך אני מאתגר את זה ואני אומר שאהבה ושמחה הם אינם תחושות, הם לא חלק מעולם התענוג שבו המרדף, ההישג והאכזבה נמצאים. אהבה אינה תלויה בתחושה, שמחה אינה תלויה בתחושה.
אהבה ושמחה הן תוצאה של מיינד שקט, שנכנס לעומק של כל התהליכים הפנימיים, מיינד שהבין והסתכל עליהם בצורה ישירה וחודרת והבין את הטבע האמתי שלהם.
ברגע שהאדם צפה בצורה ישירה וסבלנית בכל התהליכים, נתן להם חופש לבוא וללכת ללא שום פתרון או מסקנה, הוא מצא בתוכו את מה שנקרא שמחה ואהבה.
הוא גילה שהאהבה והשמחה אינם תחושות מתחלפות, הוא גילה שעצם היותו ערני ועם מיינד שקט, הוא מתפקד בתבונה מלאה, וכל תנועה שלו היא תנועה שמכילה בה אהבה ושמחה.
הוא לא נצמד לעולם למרדף אחר תחושות נעימות ולבריחה מתחושות לא נעימות ולכן אין לו שום רעיון וציפיות מהאחר. הוא ראה את התנועה המלאה של הציפיות האלו , אשר לא מביאה שום אהבה, מביאה רק שנאה וקונפליקט.
כאשר אנחנו מצפים לאהבה מהאחר אנחנו יוצרים קיר בנינו לבין האחר, כאשר אנחנו מחפשים אחר תחושה מסוימת מפעולה מסוימת, אנחנו יוצרים קונפליקט ביו מה שקיים למה שאני רוצה שהיה, והקונפליקט הזה הוא לא פתיר על ידי חשיבה ותחמנות.
האדם הנבון משחרר את האחיזה מרצון לתחושות מסוימות ולכן הוא חיי חיים חופשיים, הוא לא מחפש אחר אושר, שמחה ואהבה, הוא נותן לעצמו להשתרש בתוך עצמו ובתוך האמת ועל ידי ההשתרשות הזאת הוא חי בחיבור עמוק למציאות, החיבור הזה אינו מביא שום תנאי למציאות, הוא לא מבקש אחרי תחושות מסוימות.
הוא חיי ללא חשש, הוא נותן למה שבא בתוכו לבוא ולמה שרוצה ללכת ללכת, ולכן הוא אדם חופשי לגמרי, אדם שחי באמת וזה האושר שלו, האושר שלו הוא העושר האמתי, מי שיחפש אחר האמת ימצא את כל מה שהוא צריך, מי שיחפש אחר תחושות ימצא את עצמו בבדידות וניתוק מהיקום ומהעולם.
הגיע הזמן לסיים את המרדף הזה, עצרו את החיפוש. תנו לעצמכם להשתרש בתוך הגוף הזה, שהוא לא יותר מרכב של היקום. עצמו את עיניכם וכנסו פנימה, הישארו עם מה שיש, תנו לתנועה של הבדידות לרוץ בצורה חופשית וגלו את החופש הגדול שנמצא בחיים של ערנות וחיבור לאמת, חיבור למה שיש.
זוהי האקסטזה של האדם המאושר: הוא לא מנסה להיות מאושר ולכן הוא מאושר. הוא קיבל את השינויים המתרחשים בו ללא הפסקה ולכן הוא לא נקשר לתחושות מסוימות.
"האושר הוא מוזר; הוא מגיע כשאתה לא מחפש אותו. כשאתה לא מתאמץ להיות מאושר, אז באופן בלתי צפוי, באופן מסתורי, האושר נמצא שם, שנולד מטהרה, מהנאה של ההוויה."
ג'יי קרישנמורטי
האדם המאושר יודע שהוא לבד, יודע שהיופי הכי עמוק נמצא בלבדות שלו, הוא נולד לבד והוא מת לבד, אך הלבדות שלו היא האושר הכי גדול שלו, לא כי הוא בורח מהעולם, אלא כי הוא מקבל חיבור ישיר למציאות.
ההבדל בין לבדות לבין בדידות היא גדולה, האדם הבודד סובל כשהוא לבד וגם כשהוא עם אחרים והאדם שחיי לבד תמיד נמצא לבד, גם כשהוא עם אחרים הוא יודע שהוא לבד, אך הלבד שלו מביא תחושת חיבור עמוקה והבדידות של האדם הבודד תמיד מביאה איתה סבל גדול, לא משנה לאיפה הוא הולך.
ולכן האדם שיודע להיות לגמרי לבד הוא אור לעצמו וכמובן שהוא גם הופך להיות אור לעולם, האור שלו לא תלוי באף אחד ולמרות זאת אהבה גדולה נמצאת בו והחמלה היא חלק בלתי נפרד מהטבע שלו.
מצאו את עצמכם, את הטבע האמתי שלכם, הטבע אשר אינו תלוי בשום מחשבה ותוכלו למצוא את כל מה שאתם צריכים בתוך הגוף הזה שלכם.