מה זה חרדה חברתית?
חרדה חברתית היא סיטואציה שבה נמצאת בתוך האדם תחושת פחד ולחץ בסיטואציות חברתיות. המצב גורם לאדם לחשוב מחשבות כאובות ולהרגיש תחושות שרוצות להרחיק אותו מסיטואציות חברתיות.
בחרדה חברתית יש הרגשה שאנחנו תמיד נמצאים בסכנה כאשר אנחנו ליד אנשים. ההרגשה הזאת מכניסה אותנו ללחץ ולרצון להתנתק מהעולם ומאנשים. לרוב החרדה מגיעה לאחר סיטואציה בעבר בה נפגענו מאנשים.
כחלק מהחרדה הזאת יש חרדה מהשפלה והמחשבה ששמים לב לכל תנועה שלנו ושופטים אותנו לרעה.
החרדה היא מנגנון הגנה כנגד פגיעה, אך היא גורמת לנו לשיתוק ולחוסר יכולת להגיב ולהיות מעורבים בעולם ובסובב אותנו ולכן היא יכולה להקשות על כל חיינו ולנתק אותנו מהעולם.
החוויה האישית שלי עם חרדה
בילדותי חייתי בחרדה חברתית עמוקה, לאחר פגיעה שחוויתי בגיל צעיר היה לי קשה להאמין ולבטוח באנשים, קשה להאמין שמישהו יכול לאהוב או לכבד אותי.
הייתי בטוח שכולם שונאים אותי, שכולם חושבים שאני לא ראוי, שכולם הולכים לפגוע בי והם צוחקים עליי מאחורי הגב. היום רק אני רואה את המצב שהייתי נמצא בתוכו.
מצב הישרדותי שבו רציתי קבלה ואהבה אך הפחד גבר על הרצון האמתי שלי לחיבור לעולם ולאנשים ובמקום זה נוצר ניתוק עמוק ביני לבין כל שאר האנשים והסתגרתי עם עצמי מול מסך המחשב והטלוויזיה, בניסיון להתרחק ולהתנתק מהתחושות והרגשות הפנימיים שלי.
איך לדעת אם יש לי חרדה חברתית?
חרדה חברתית לרוב מתבטאת על ידי:
- פחד מאנשים
- פחד להתקרב לאנשים
- מחשבות שאנשים רוצים לפגוע בנו
- מחשבות שאי אפשר לסמוך על אף אחד
- מחשבות שיינטשו אותנו
- מחשבות שצוחקים עלינו מאחורי הגב
- רצון להתנתק מהעולם ומאנשים
- אי יציאה מהבית
- חוסר יכולת להסתכל לאנשים בעיניים
- חוסר נוחות להגיד את האמת
- קושי לדבר עם מוכר בחנות
- זיעה ורעידות בסיטואציות חברתיות
- פחד מהשפלה קבוצתית
אם אחד מהדברים האלה מזכירים לך את עצמך אז יכול להיות שבאמת חרדה חברתית הינה רלוונטית כרגע. אך יש לזכור שחרדה חברתית אינה מחלה ואין צורך להתרגש מההגדרה הזאת, כמו שנראה בהמשך, השחרור והטיפול בחרדה החברתית הוא די פשוט ונעים.
למה יש לי חרדה חברתית?
שאלה טובה להתחיל אתה את המסע הזה פנימה היא למה מלכתחילה אני חווה חרדה חברתית? רובנו יודעים או מרגישים שזה נובע מסיבה מסוימת. כמו שאמרתי מוקדם החרדה החברתית לרוב נובעת מחוויית פגיעה מהעבר.
לאחר הפגיעה נשארה בנו צלקת רגשית שמדברת ללא הפסקה על כך שיש סכנה באוויר. שכמו שפעם פגעו, כמו שהתייחסו אליי פעם, ככה רוצים להתייחס אליי גם היום ובעתיד.
ואנחנו יוצרים סביב הפגיעה הישנה מנגנון אבטחה עם מנעולים. המנגנון אבטחה אומר שאין סיבה לדאוג, אני אקח אחריות על מה שקרה, אני אדאג שלא תהיה פגיעה רגשית נוספת.
אני אדאג שאף אחד לא יגרום לנו לכאב רגשי ופיזי. המנגנון אבטחה הזה יוצר בנו ניתוק פנימי עמוק, בין מי שאנחנו באמת לבין מערכת האבטחה שלוקחת את הקול שלנו.
מנגנון האבטחה הזה הוא המחשבות, שנמצאות כל הזמן ברקע, מזהירות אותנו מאנשים, יוצרות סיטואציות שאינן קיימות וגורמות לנו להסתגר ולהתנתק מאנשים ומהעולם.
הפחד מתחושות כאבות ומפגיעה
המחשבות לא רוצות יותר להרגיש את התחושה הכואבת של הפגיעות הקודמות. המחשבות אומרות שדי זה די. המחשבות אומרות שאין צורך ברגש, אפשר להיפטר בה והיא מיותרת, היא גרמה לצרות, היא לא עזרה בכלום.
המחשבות מכניסות את הרגשות לכלא, על ידי ניתוק מהעולם, על ידי הדחקה שלהן, על ידי הרצון לא להרגיש, על ידי הרצון להרגיש רק תחושות נעימות, נוצר פיצול פנימי עמוק בנינו לבין המחשבות שלנו.
ואז כמובן המחשבות גם מביאות איתן התמכרויות למסכים, סמים, אוכל, אנשים מסוימים ועוד… כחלק מהרצון של המחשבות להימנע ולהדחיק את הרגשות נוצר עוד ועוד כאב רגשי מודחק מתחת לפני השטח.
הכאב הרגשי המודחק יושב בתוך הגוף שלנו וניתן להרגיש אותו כל הזמן, אפילו ברגעים היפים ניתן לחוות את הכאב הרגשי הזה שיושב שם עקב ההדחקה שלו.
אך המחשבות מניעות את החרדה החברתית ללא הפסקה, ההדחקה מתמשכת כל רגע. כאשר אנחנו נהיה עם אנשים ננסה: להתחבא, כאשר נהיה בסיטואציה מביכה ננסה לברוח, ננסה כל הזמן להתחמק מפגישות, ננסה כל הזמן להיעלם מאנשים.
כאשר יש ראיה נכונה אז אנחנו יכולים לקבל את מה שנמצא בתוכנו ולא לנסות ליצור משהו שלא קיים בתוכנו.
אם אנחנו יכולים לראות את הפיצול הזה, את הניסיון שלנו להתחמק מכאב רגשי על ידי מחשבות, טובות ורעות כאחד אז יהיה ניתן להבין את הדרך החוצה מכלא החרדה החברתית.
אם אנחנו יכולים לראות שהמחשבות שלנו מגיעות לא ממקום רציונלי אלה מרצון להגן על כאב רגשי אולי נוכל להבין מה קורה בתוכנו. אך כל עוד אנחנו רואים את המחשבות כנכונות ומזדהים איתן יהיה לנו קשה להשתחרר וללמוד על דרך חדשה לחיות.
מהן השיטות שלא יעזרו להתמודדות ולשחרור מחרדה חברתית?
לנסות לפתור את המחשבות ולשנות אותן והדחקת הרגש
הטעות הראשונה עם חרדה חברתית הוא הרצון לפתור את החרדה החברתית. וכשאני מתכוון לרצון לפתור הכוונה היא הרצון להיפטר מהתחושות ולשנות את המחשבות.
מגיל קטן הורגלנו לראות את החיים כטוב ורע, לרדוף אחר הטוב ולהדחיק את הרע. מגיל קטן כל פעם שהיינו עצובים, פגועים, בתחושת פחד הסביבה הקרובה והמשפחה היו מנסים לעצור את זה ולהסיח את דעתנו.
כאשר היינו בוכים היו מסיחים את דעתנו על ידי הציפורים, גלידה או מוצץ. או שהיו בוחרים בענישה כואבת, פיזית או מילולית. אותו דבר לגבי כעס, פגיעה, אכזבה, השפלה, עלבון וקנאה.
כל פעם שתחושה כזאת עלתה בתוכנו הסביבה ניסתה לנחם, לשנות או לפתור את "הבעיה". אך האם באמת קיימת בעיה? האם באמת כל התחושות האלה כמו פחד, חרדה, לחץ, כאב, השפלה, קנאה, עצב ודחייה מסוכנות?
האם באמת אנחנו צריכים לעצור או לשנות אותן? או האם חונכנו מהילדות שעלינו להיות שמחים, נחמדים, אמיצים, חזקים נפשית, טובים ומוצלחים בשביל להיות רלוונטיים בעולם הזה?
האם כל הראיות שלנו מותנות על בסיס הראיה שהרגשות שלנו הן לא נכונים ויש לעצור ולהדחיק אותן, כי אם לא אז משהו נורא יקרה?
ברגע שאנחנו מדחיקים חלקים בתוכנו כל החיים שלנו משתנים ובהתאם כל המחשבות שלנו מקבלות תפקיד חדש לגמרי. התפקיד החדש של המחשבות הוא הדחקה של תחושות כואבות והשתוקקות לתחושות נעימות.
אז מבוקר עד ערב נוצר מצב שבו הרגש שלנו מודחקת, אך לא באמת מודחקת. וההדחקה שלה היא בעצם ההמשכיות של הכאב, או במילים אחרות ההדחקה שלה על ידי המחשבות היא הגורמת להמשכיות שלה.
מה הכוונה?
הכאב הרגשי מודחק מרצון של המחשבות לא לחוש כאב רגשי, נוצרת חרדה על ידי המחשבות. החרדה שנוצרת על ידי המחשבות מגיעה על ידי מחשבות כמו מה אם יעליבו אותי? מה אם ישפילו אותי? מה אם יראו שאני גרוע? מה אם יראו שאני לא חכם? מה אם יחשבו שאני לא ראוי? מה אם יפגעו בכבוד שלי?
כל השאלות האלה הן המתחילות של החרדה. אך המחשבות לא רואות מה הן עושות, ובניסיון לא להיפגע נוצרת חרדה והדחקה עמוקה של עצמינו. החרדה הזאת מגיעה ממקור של הזדהות עם המחשבות, הזדהות והמחשבה שהמחשבות נכונות ובאמת יש בעיה במה שקורה כרגע.
בעיה ופתרון יוצרים חרדה
ברגע שיש בעיה ופתרון אז נוצרת חרדה. בעיה: כול להיות שיפגעו בי! פתרון: בוא נחשוב על כל הדרכים שבהם יכולים לפגוע בי וננסה להימנע מהם.
אם אנחנו רואים את המצב הפנימי והמלחמה הפנימית הזאת, אנחנו יכולים להתחיל להבין את השורשים של החרדה החברתית שלנו.
המלחמה הפנימית הזאת היא מלחמה של המחשבות להגן על הרגשות. אך האם להכניס את הרגשות לכלא זה פתרון? האם לכלוא אותן בצינוק זה פתרון אמתי? כמו שאנחנו רואים זה לא עובד, זה רק יוצר יותר ויותר חרדה חברתית.
עד היום נתנו למחשבות לשלוט בנו, נתנו לרגשות למרוד מדי פעם אך לא באמת קיבלנו אותן במלוא עוצמתן, מה יקרה אם נסיים את המלחמה הפנימית שלנו?
מהו הטיפול הנכון לחרדה חברתית?
טיפול נכון בחרדה חברתית הוא כזה שמסתכל על כל אדם כמיוחד ושונה, אם צרכים רגשיים שונים והבנה עמוקה של התהליכים הפנימיים שלו. רק על ידי הבנה וצפייה עמוקה תהיה אפשרות להשתחרר מהחרדה החברתית ולחיות חיים של פשטות, חיבור וחופש.
עד היום הסתגרנו מהעולם, רצינו לא להיפגע יותר, לא להרגיש שלא אוהבים אותנו, ברחנו מעצמינו, ולא שאלנו את עצמנו לרגע, מי אני בכלל בכל הסיפור הזה? האם אני המחשבות שלי? האם אני הרגשות שלי? או האם אני משהו מעבר לזה?
והשאלה הזאת היא ההתחלה של הטיפול הנכון בחרדה חברתית, עד היום הזדהינו עם המחשבות, היינו בטוחים שהמחשבות האלה הן אנחנו ותוך כדי דחינו תחושות כואבות ולא נעימות.
יצרנו פיצול פנימי עמוק, אך בטיפול נכון בחרדה חברתית, יש עלינו להבין שכל החלקים האלה הם שימושיים במקומם הנכון, יש מקום לרגשות שלנו, יש מקום גם למחשבות שלנו, אך אנחנו הצופים בהם ולכן אנחנו לא יכולים להיות הרגשות והמחשבות שלנו.
להתעורר ולסיים את המלחמה הפנימית
עד היום פשוט ישנו ונתנו למחשבות ולרגשות לקבוע בדיוק מה יקרה, מה נכון, לאיפה ללכת ומה לעשות. אך ברגע שאנחנו רואים את המצב, ואת המלחמה הפנימית אנחנו צריכים להתעורר ולהבין מה קורה בתוכנו ולמה.
בטיפול בחרדה חברתית יהיה ניתן לראות את כל הדרכים בהן אנחנו מנסים להיעזר כדאי להתנתק מעצמינו ולא להיות עם עצמינו, כדאי להדחיק את הרגשות שלנו וכדאי ליצור מציאות שבה אין סיכוי שנפגע.
אנחנו נוכל לראות שהחיים עצמם אינם גורמים לחרדה, שהרגשות אינן הגורם לחרדה, אלא הרצון של המחשבות לא להיפגע הוא המניע העמוק ביותר של החרדה.
נוצרת חרדה רק כשיש לנו רעיון של איך הדברים צריכים להיות, של איך החיים צריכים להיות של איך אנשים צריכים להתייחס עלינו, של איך אני צריך להיות בעיני אחרים.
כל הרעיון של הצריך הוא רעיון של המחשבות, המחשבות כמובן מאשימות את הרגשות בכל העניין הזה, אך אם נסתכל לעומק נראה שלרגש אין שום קשר למחשבות האלה, יש לה רק רצון להשתחרר, והמחשבות מאוד מפחדות לתת לרגש להשתחרר.
המחשבות כל הזמן אוחזות ברעיון, וחרדה היא לא יותר מכיווץ פנימי עמוק, תחושת חנק עמוקה, ניסיון כל הזמן להיות על המשמר ולשוט במה שקורה מסביב.
טיפול בחרדה – איך מטפלים בחרדה?
החרדה לא נמצאת ברגש אלא במחשבה
אני יודע שזה נשמע מוזר, אך אין כזה דבר רגש של חרדה ללא חשיבה, חשיבה היא הבסיס לחרדה. אך אין עלינו לראות את החשיבה כמשהו שלילי, כי החשיבה הגנה עלינו עד היום או לפחות ניסתה להגן עלינו, אין לה שום כוונה רעה.
החשיבה הזאת שהגנה עלינו היום כבר לא משמשת אותנו ואם אנחנו רואים את זה אז מתחילה ההתעוררות שלנו והטיפול נהיה למידה בלתי מפסקת של הדרכים בהן אנחנו מנסים לברוח מעצמינו.
בטיפול בחרדה חברתית אנחנו נמצא את עצמינו מתחברים לעומק לרגשות שלנו ומשחררים את האחיזה בניסיון להתחמק מהן. כשנוכל לחוות את כל התחושות שלנו בצורה מלאה נהפוך לחופשיים מהאחיזה של המחשבות בנו.
נלמד לקבל ולאהוב את כל החלקים שנמצאים בנו גם "האפלים והחשוכים" כביכול. כל הרגשות השליליים הם שליליים רק כי אנחנו חושבים שהם שליליים וכי אנחנו רוצים להיפתר מהם.
הניסיון להיפתר מתחושות שליליות נקרא חרדה והניסיון לא לחוות תחושות שליליות במצבים חברתיים נקרא חרדה חברתית. אנחנו מעדיפים להיות חרדים מאשר פשוט לתת לעצמינו להיות פגיעים ולכן אנחנו תמיד מרגישים פגועים, אפילו אם לא קורה כלום.
על ידי הדחקה של הרגש, נוצר מצבור רגשי בגוף, המצבור הזה הוא כמו עומס על הגוף שלנו, והוא צובע את כל חיינו בגוונים קשים וכואבים. כל מה שאנחנו צריכים זה ללמוד לאט לאט לשחרר ולראות מה באמת נמצא בתוכנו.
התמונה שיצרנו היא זאת שנפגעת
כחלק מטיפול בחרדה חברתית נוכל לראות את התמונה שבנינו לעצמינו, התמונה הזאת היא תמונה של ההגדרות והאומנות שלי על עצמי ועל העולם. נוכל לראות איך על ידי בניית התמונה הזאת נוצרת חרדה חברתית.
מה הכוונה?
אם יש לי תמונה על עצמי שאני בן אדם טוב מאוד, חכם מאוד ומכובד מאוד אז כל פעם שמישהו יגיד עליי משהו שהוא שונה מהתמונה שהכנתי לעצמי אני אפגע והרגיש מושפל.
אך האם אני נפגעתי? או שרק התמונה שלי נפגעה? האם התמונה הזאת בכלל אמתית, או שאני יצרתי אותה בגלל שנפגעתי בעבר ובגלל שאני מרגיש ריקנות עמוקה בתוכה?
כחלק מהתמונה הזאת יש את האמונה שאני צריך להיות משהו מסוים בשביל שיאהבו ויכבדו אותי, שאני צריך לדאוג להיראות טוב בעיניי אחרים, שאני צריך להיות מישהו שאני לא כדי שלא יפגעו בי, אך האבסורד הוא שרק בגלל שאני מנסה לא להיפגע אני נפגע פעם אחר פעם ואני מתחזק את החרדה החברתית שלי.
האם באמת יש לי צורך להיות חכם ומוצלח בעיניי אחרים? ולמה? כחלק מהטיפול בחרדה חברתית אנחנו נכנסים לזה ורואים את כל התמונות שיצרנו לעצמינו ומבינים לעומק איך אנחנו כל פעם יוצרים תמונה ואז מפחדים שמישהו ינפץ אותה.
הפחד מניפוץ התמונה שלנו יושב עמוק בתוך החרדה החברתית, כשהפחד האמתי הוא הפחד של המחשבות מלחוות תחושות כואבות, והרצון של המחשבות לחוות תחושות נעימות בלבד למרות שזה בלתי אפשרי כמו שאנחנו רואים.
איך להתמודד עם חרדה חברתית?
אין צורך להתמודד עם זה, יש צורך לתת לזה להיות, נשמע הזוי נכון? אבל האמת היא שהרעיון שלנו שאנחנו צריכים לפתור להתמודד או להתחמק מחרדה חברתית או רק רעיון ואינו פרקטי כלל, כי חרדה ומלחמה הם אחד.
אין באמת הבדל בין חרדה ומלחמה, הם שניהם באים ביחד, כאשר יש מלחמה בין חלקים בתוכנו, כאשר יש רצון לשנות את מה שקיים בתוכנו אז החרדה מגיעה.
אם אין רצון לשנות את מה שנמצא בתוכנו, אם אין רצון להתמודד עם החרדה החברתית, אז נוכל לראות את הרגש שלנו בצורה ישירה ולהתחבר למקור הרבה יותר עמוק בתוכנו.
כאשר יש את החיבור לעומק העמוק בתוכנו יהיה ניתן להיות כאחד עם הרגש שנמצא בתוכנו ולתת לו ביטוי מלא, הביטוי המלא של הרגש וסוף המלחמה אתו הוא ההתחלה של הריפוי האמתי של החרדה החברתית.
איך מתגברים על חרדה: שאלות ותשובות
לתת תשומת לב לדבר האמתי
אז היום חיינו בראש עם המחשבות ולא נתנו תשומת לב לדבר האמתי שנמצא בתוכנו, נלחמנו עם מחשבות, הדחקנו רגשות וחיינו במלחמה בלתי מפסקת עם רוחות רפאים.
וכל זה היה רק הסחת דעת ממה שנמצא באמת בתוכנו, שהאמת היא שיש בתוכנו רגש שרוצה לקבל ביטוי, שרוצה תחושת חיבור, קודם כל עם עצמו, שרוצה לקבל אור יום.
אז אין צורך באמת להתמודד עם חרדה חברתית, אפשר פשוט לתת לחרדה להגיע ולראות מתי היא הולכת, לצפות בה, לא להתנגד אליה, לחוות אותה עד הסוף, לשחרר לה לעשות את התנועה שלה עד הסוף, לא לעצור או להקניט אותה, ואז לראות מה קורה שהיא עושה את דרכה המלאה.
אין שום בעיה בחרדה, אין שום בעיה בלחץ, אין שום בעיה ברגישות, אין שום בעיה בקנאה, אין שום בעיה בכעס, אך אנחנו רואים בהם בעיה ולכן אנחנו תמיד מחפשים פתרון או דרך להיפטר ולסיים איתם.
ברגע שאנחנו אומרים שיש בעיה, נוצר הצורך לפתור, ברגע שאנחנו חושבים שמשהו צריך להיות בצורה מסוימת, אנחנו חושבים שאנחנו צריכים לדאוג, ברגע שאנחנו חושבים שמשהו הוא לא במקום אנחנו רוצים להתמודד אתו.
השאלה היא האם אפשר להסתכל על מה שקורה בתוכנו ולא להגיד שזה לא טוב ואני רוצה שיהיה אחרת? אם זה אפשרי אז התחלנו את הריפוי הפנימי ואנחנו בדרך להשתחרר מהחרדה החברתית.
האם אפשר להשתחרר מחרדה חברתית דרך טיפול עצמי?
כמובן שזה אפשרי, אם הבנת את מה שכתבתי עד כה יהיה לך את האפשרות לשחרר מהמלחמה הפנימית ולהבין את הדרך.
כמובן שזה יכול לקחת זמן והרבה בלבול בדרך, אך זו אפשרות הגיונית מאוד, השחרור מחרדה חברתית אינו תלוי באף אחד חוץ מעצמך, אם אתה רואה את האחיזה שלך, אם אתה רואה את כל המחשבות שלך, אם אתה רואה את הרצון שלך להרגיש טוב כל הזמן אז אתה יכול להשתחרר מחרדה חברתית.
אם אתה לומד יום אחר יום להרגיש את החרדה והלחץ, לא לברוח מהם, לא לנסות לשנות או לפתור אותם, ולא לראות אותם כבעיה אז תוכל להיות בן אדם חופשי.
להיות חופשי, לא בהכרח מאושר
והרצון העמוק ביותר שלנו הוא להיות חופשיים, אפילו חופשיים מהצורך להיות שמחים, חופשיים מהצורך להיות טובים, חופשיים מהצורך להיראות טוב בעיניי אחרים, או להיראות נכונים בעיניי החברה או ההורים.
אם אנחנו רוצים להיות חופשיים אז עלינו לשחרר מהרצון לא להיפגע, מהרצון לא להרגיש כאב, לחץ וחרדה, ואם אנחנו יכולים מיום ליום להיות יותר משוחררים מהפחד העמוק שלנו מהרגשות אז השינוי הפנימי יגיע מהר מאוד ונוכל להיות מלאי ביטחון עצמי.
הביטחון העצמי שלנו לא יגיע מסיבה מסוימת, אלא מכך שאין לנו צורך בביטחון, ורק האדם שאין לו צורך בשום ביטחון יכול לחוות ביטחון. כל עוד אנחנו מחפשים אחר ביטחון, אך הארץ המובטחת אנחנו תמיד נמצא את עצמנו בחרדה חברתית.
מה זה מדיטציה? ואיך עושים מדיטציה? המדריך המלא
הצורך בביטחון מתחזק את החרדה
כי החרדה החברתית היא בעצמה הרצון בביטחון, כל עוד אנחנו רוצים בטחון שלא יקרה לנו שום דבר רע, אז אנחנו מתחזקים את החרדה החברתית. כל עוד אנחנו מתחזקים את הרצון להישמר מפני סכנה תמיד נרגיש שיש סכנה.
בטיפול עצמי יהיה עלינו לקבל שכל מה שאנחנו מפחדים ממנו וכל כך, כל המחשבות והספקות שיש בנו הן אולי נכונות, ואולי הן גם יתגשמו, אך אין לדעת. אולי כן ואולי לא.
ברגע שנוכל לקבל את חוסר הידיעה שלנו ולהבין שלמרות שפגעו בנו בעבר זה לא אומר שנפגע שוב, אז נוכל לצפות ברגשות שלנו בצורה ישירה ולתת למחשבות לרוץ בדרך שלהן.
מהי דרך המיינדפולנס לשחרור מחרדה?
אם נבין שמחשבות ופחד הן אותו הדבר אז לא נתעסק בניסיון לשנות את המחשבות שלנו ולהפוך את המחשבות השליליות למחשבות חיוביות. כי כל מחשבה היא רצון לביטחון, ואין כל כך הבדל אמתי בין מחשבה שלילית לחיובית.
כמובן שלמחשבה יש שימוש פרקטי אך כאשר אנחנו מדברים על מערכות יחסים עם בני אדם, אז מחשבה משחקת לרוב את תפקיד הפחד, ואין לנסות לשנות את המחשבות, כי זה יביא לעוד מלחמה ולכן גם לעוד חרדה, ולכן גם לעוד חרדה חברתית כמובן.
למה אנחנו מאמינים במה שאנחנו מאמינים? למה אנחנו רוצים את מה שאנחנו רוצים
בטיפול עצמי בחרדה חברתית אנחנו נמצא את עצמינו צופים בכל הרצונות העמוקים שבנו, אשר גורמים לנו לחרדה ונראה האם באמת הרצונות האלה הם כנים לנו, או שאנחנו עושים אותם בשביל להרשים אחרים ולהיות מישהו שלא יכול להיפגע בעולם הזה.
אם נהיה כנים עם עצמינו נראה שאנחנו רודפים אחרי נוחות ולא אחר הרצון האמתי שלנו. הרצונות שלנו מגיעים מפחד ולכן תמיד היו צבועים בפחד. אם נתחיל בפחד נסיים בפחד.
אגם כך לגבי האמונות שלנו לגבי החיים, האם האמונות האלה הן אמתיות? או שאנחנו משתמשים בהן כדי לברוח מהרגשות הכואבים שנמצאים בתוכנו? ובשביל להשיג תחושה נעימה רגעית וחולפת.
אם נוכל להסתכל על כל מה שיצרנו רק בשביל לא לחוות כאב רגשי ופגיעה נוספת, אז נוכל להשתחרר מהחרדה החברתית שנמצאת בין מה שנמצא בתוכי באמת לבין מה שהייתי רוצה שהיה בעולם הדמיוני שיצרתי שבו אני לא יכול להיפגע יותר.
אני מאחל לכם שיהיה לכם את האומץ העמוק להשתחרר מכל המכאובים שלכם ולהיות בני אדם חופשיים, ללא היקשרות לשום מצב, דבר, אדם או תחושה. אם יש שאלות בנוגע למאמר אתם מוזמנים לפנות אליי בטלפון או בתגובות, אשמח לשמוע מה אתם חושבים על חרדה חברתית.