איך להתמודד עם כישלון? איך ללמוד ולהרוויח מכישלון?

למה החיים שלנו מרגישים כמו כישלון? למה אני מרגיש שאני כישלון?

מה אפשר לעשות עם הפחד מכישלון? איך אפשר להתמודד עם כישלון? מהי הדרך הטובה ביותר להתמודדות עם כישלון?

במאמר הזה אכנס לכל הרעיון של כישלון, ולדרך ללמוד מכישלון ולא לסבול מכישלון.

למה החיים שלנו הם כישלון? למה אני כישלון?

מי שהגיע למאמר הזה בטח מרגיש מאחורה בחיים, יכול להיות שהוא לא מצליח בשום תחום חשוב בחייו, יכול להיות שהוא מסתכל על עצמו כעצלן, כבן אדם חסר תועלת.

יכול להיות שהוא ניסה הכל ובכל זאת נכשל, ניסה להצליח עם נשים/גברים, בעבודה, כלכלה, בחברויות ולימודים ובכל זאת הוא מוצא את עצמו פעם אחר פעם נכשל.

יכול להיות גם שהצלחת בחיים, יש לך את כל מה שבן אדם צריך, משפחה, מצב כלכלי טוב, עבודה טובה, חברים טובים ובכל זאת בסופו של יום אתה מרגיש שנכשלת בחיים ואין לך מושג למה.

אם יש משהו שצריך להבין לגבי כישלון הוא שכישלון אינו דבר חיצוני, אי אפשר למדוד אותו על פי הישגים, האדם המוצלח בעיני אחרים והאדם שנכשל לפי אחרים נמצאים באותו מקום מבחינת החוויה הפנימית שלהם.

כל עוד לא מצאת את עצמך, אתה תמצא בכל מקום כישלון, לא משנה כמה ניצחונות או כישלונות תשיג, לא משנה אם אתה מקום אחרון או ראשון בעולם, לא משנה אם אתה עשיר או עני.

בסופו של יום, אתה יודע עמוק בפנים שכל החיפוש שלך בחוץ אחרי ההצלחה הוא הכישלון האמתי. כל עוד החיפוש החיצוני אחרי ההצלחה נמצא אתה תרגיש כמו כישלון.

האדם השאפתן מגיע להישג ואחרי כל הישג הוא מרגיש תחושה טובה לכמה רגעים ואז חוזר להרגיש כמו כישלון. אז הוא שוב מתחיל בחיפוש אחרי הדבר הבא והוא נהיה שאפתן שוב, רק בשביל להשיג את אותה התחושה.

הוא רץ כל חייו אחרי הגזר, והוא אף פעם לא מגיע אליו, הוא תמיד מוצא את עצמו שוב ושוב בריצה.

האדם העצלן מוצא את עצמו חולם על משהו, מנסה להתחיל ובסוף לא עושה כלום, אך גם הוא רץ אחרי משהו, לפחות בתוך הראש שלו, הוא לא מוציא אותו לפועל על ידי פעולה, אך אין ספק שהוא שאפתן בדיוק כמו האדם האקטיבי.

הוא גם היה רוצה להיות עשיר, מוצלח עם המין השני, שאנשים ימחאו לו כפיים והשתחוו בפניו, שאנשים יחשבו שהוא מלך העולם, האליל העליון, האדם החכם באדם, אם הוא כנה עם עצמו הוא יראה שזה נמצא גם בו.

שניהם סובלים, שניהם לא רגועים, שניהם כל הזמן חולמים, שניהם באותו המצב, כאשר אחד מקבל כבוד גדול והשני לא. אך בסופו של יום שניהם יודעים עמוק בפנים שהחיים שלהם הם סבל וכישלון גדול.

אנחנו היינו רוצים להעיר א האדם השלישי, האדם השלישי הוא מאוד נדיר. אנחנו לא נפגוש אותו בהרבה מקומות, הוא לא שאפתן אך הוא יודע מה הוא רוצה, הוא לא עצלן אך הוא יודע לנוח כמו שצריך, הוא לא מתיימר להיות חכם או מוצלח אך בכל זאת אנשים חושבים שהוא כזה.

האדם הזה הבין משהו עמוק מאוד, האדם הזה הבין שבשביל להצליח בחיים, יש ללמוד לעמוק על החיים ועל עצמי. יש להבין ולפקפק בכל מה שלימדו אותי ובכל הרעיונות שלי. יש להשתחרר מכל כבל, מכל מנהיגות פנימית או חיצונית, מכל רעיון או אידיאולוגיה, רק אז אוכל להבין את עצמי ולדעת מה נכון באמת לעשות עם החיים שלי.

קודם כל אני מבין את עצמי ואז הפחד מכישלון נעלם

רוב האנשים מתחילים את החיים החיצוניים שלהם ללא שום ידע עמוק על עצמם. עוד לפני שהם הגיעו להכרה עצמית הם מתחילים לרדוף אחרי הישגים במטרה להוריד את הלחץ של ההורים והחברה מהכתפיים שלהם.

ההורים מלחיצים אותם מגיל קטן על החשיבות של הצלחה, מערכת יחסים זוגית מוצלחת, משרה מכבדת ובטוחה, תואר או שניים ועוד מגוון של רעיונות. כל הציפיות האלה יושבות על האדם מגיל צעיר כמו סלע, והן אלה שמניעות אותו להישגים או לפחד ותחושת כבדות שבה הוא לא מצליח להזיז את עצמו לשום כיוון.

באותו רגע שהציפיות האלה ממלאות את האדם הוא נהיה מפוצל לגמרי, קול אחד שמבקש שלווה, חיבור, למידה עצמית ועשייה של מה שחשוב לאדם באמת לבין קול אחר של המשפחה, החברה והחברים.

הקול הזה נקרא פחד והוא זה שמניע אותנו קדימה בחיים, או תוקע אותנו בחיים. אנחנו מונעים לגמרי על ידי פחד, מלחמה פנימית נמצאת בנו כל היום, ואנחנו משתמשים בכל דבר שנמצא בדרכינו בשביל להגשים את הרעיון שלנו של מה שצריך להיות.

ברגע שנולד הצריך הזה, נהיה מתח אין סופי בין מי שאני לבין התמונה של מה שאני אהיה בעתיד, הדמיון של מי שאני צריך להיות. המתח הזה מלווה אותנו כל רגע וגורם לקונפליקט פנימי וחיצוני.

אנחנו חושבים שאם ניצור תמונה עתידית ונחשוב ונעבוד לכיוונה ללא הפסק נוכל להגיע להצלחה. אנחנו יוצרים תמונה עתידית של עצמינו כשאנשים מוצלחים, מכובדים, טובים, אהובים וחכמים.

ואז אנחנו כל הזמן מנסים לשמור על התמונה הזאת מפגיעה, בזמן שעמוק בפנים אנחנו מרגישים שמשהו לא בסדר בנו, שאנחנו לא מספיק טובים, שאנחנו לא מספיק מוצלחים.

אנחנו אומרים לעצמינו שכרגע אנחנו עצלנים, חלשים, מטומטמים, עייפים ומתוסבכים. אך בעתיד זה ישתנה, בגלל שנעבוד על זה לאורך השנים ובסוף נהיה מושלמים.

הקונפליקט שנוצר הוא כל כך גדול בגלל שאנחנו רוצים להצליח, אנחנו רוצים להיות מקום ראשון, אנחנו רוצים את הכבוד של החברים והמשפחה, אנחנו לא רוצים שייחשבו שאנחנו כישלון ולכן נוצרת מלחמה עם העולם ועם עצמינו.

אנחנו נלחמים עם העולם על מקום, כבוד, אהבה וכסף. אנחנו נלחמים עם חברינו, אנחנו בתחרות איתם, תחרות פנימית שבה הקנאה מלווה אותנו כל רגע כאשר מישהו אחר עוקף אותנו במרוץ.

הפחד מכישלון מוביל לכישלון מוחלט

איך יכולה להיות חברות אמתית כשיש קנאה וחמדנות בתוכנו? כל עוד יש בתוכנו חמדנות חייבת להיות קנאה, כל עוד אנחנו רוצים לקחת משהו מאחרים, כל עוד אנחנו רוצים להיות מוצלחים ולברוח מכישלון אנחנו תמיד ניתקל בכישלון.

הכישלון הזה יימצא גם במערכות יחסים זוגיות כאשר אנחנו נצפה מהבן/בת זוג שלנו לאהבה. אבל לא לסתם אהבה אלא לאהבה בלעדית, ובכל פעם שנראה את בן/בת הזוג שלנו מראים אהבה למישהו אחר אנחנו נרגיש קנאה, נתעצבן וניצור מלחמה.

כמו שאנחנו רואים המסע אחרי הצלחה והבריחה מכישלון מובלים אותנו בדיוק בחזרה אליהם, כאשר אנחנו פועלים מפחד, כאשר אנחנו פועלים מרצון להיות משהו שאנחנו לא אנחנו מקבלים בדיוק את מה שלא רצינו.

לא משנה כמה נשיג, לא משנה לאיפה נלך כל עוד אנחנו פועלים על ידי רצון להוביל לתחושת הצלחה פנימית בעולם החיצוני אנחנו נכשל נחרצות וזה הכישלון היחיד.

אין כישלון יותר גדול מאשר לחפש בחוץ את מה שנמצא בפנים, עד שלא נסובב את החיפוש לנו, אנחנו תמיד נראה הכישלון, לא משנה לאיפה נלך אנחנו נפגש עם חברינו היקר הכישלון.

וכשאני אומר שאנחנו פועלים על פי הרעיונות של החברה וההורים אני מתכוון לזה רק בהתחלה. כי בסוף אנחנו אלה שנמצאים עם עצמינו, אנחנו אלה שממשיכים את הציפייה שהפילו עלינו.

בסופו של דבר יש לנו קול פנימי שרץ כל הזמן ואומר לנו שאנחנו לא מספיק טובים, שאנחנו צריכים להשיג עוד, שאנחנו נגיע לארץ המובטחת בעוד פעולה אחת קטנה, עוד הגשמת חלום קטנה.

ברגע שאנחנו מצפים מהעולם להביא לנו את מה שאנחנו צריכים אנחנו מתמלאים בעצבים, קנאה, חרדה, דיכאון וקורבנות.

בתכלס אנחנו מאוד מפחדים להסתכל על עצמינו ולראות מי אנחנו באמת, אנחנו לא רוצים לראות מה נמצא בתוכנו, אנחנו לא רוצים להתקרב לעצמינו, וזהו המקור לרדיפה אחרי ההצלחה והבריחה מהכישלון.

אם היינו מספיק אמיצים להסתכל פנימה ולראות מי אנחנו היינו מוצאים שכנראה לא כל כך אכפת לנו מהעבודה שלנו, שהבן/בת זוג שאנחנו כרגע איתם הם לא יותר מאובייקט לבידור, תחושת ביטחון, מחמאות ושחרור מיני.

כמובן שמה שאני אומר פה הוא לא שיפוט, אני לא באמת יודע מה קורה בתוכם, אך אני יודע שזה יהיה רלוונטי למגוון של אנשים. יש אנשים שמוצאים שבחלק אחד מהחיים שלהם הם כנים לעצמם ואינם נופלים תחת הציפיות ובחלק אחר הם לא כנים עם עצמם ולכן יגלו בסוף שכל מה שהם עשו לא היה טוב להם.

האם אפשר לסיים את המלחמה הפנימית?

בתוך תוכנו אנחנו מוצאים שכל מאמץ שלנו להשתחרר מתחושת ה"אני לא מספיק טוב, אני כישלון" רק מובילות ליותר ויותר בעיות ושום דבר לא משתנה בתוכנו, אנחנו אוסיפם חוויות, פגיעות, אובייקטים, מחמאות ועלבונות אך שום דבר לא משתנה בתוכנו.

אנחנו רודפים אחרי תחושות שיאלחשו אותנו מלראות את עצמינו, אנחנו נהיים קהים ומבולבלים, אנחנו נהיים מנותקים לגמרי מעצמינו ואנחנו דוחים ללא הפסקה את התחושות והרגשות שלנו.

כל הזמן בתוכנו נמצאת מלחמה בלתי מפסקת בין הרגשות למחשבות, המחשבות שהן תוצר של חינוך, הוראה, מנהיגות חיצונית ופחד. והרגשות שהן תוצר טבעי של פגיעה מאחרים, תמימות, כנות עצמית, וחיות עמוקה.

כל עוד המלחמה הזאת מתמשכת בתוכנו, כל עוד אנחנו מדחיקים את מי שאנחנו באמת, כל עוד אנחנו מתחמקים מהרגשות שלנו ורודפים אחר תחושות רדודות מאובייקטים חיצוניים אנחנו נמצא את עצמינו שוב ושוב חוזרים לכישלון.

אז השאלה האמתית היא איך אני מפסיק לרדוף אחרי הצלחה חיצונית? מתחיל לקבל את עצמי כמו שאני ולהבין מה אני באמת רוצה מהחיים?

בכישלון אני רואה את הציפיות שלי, לא את האמת.

בכישלון אני מגלה שאני לא באמת מקבל ואוהב את עצמי.

בכישלון אני מגלה על הרצון האמתי שלי, שהוא כנראה אנכי.

בכישלון אני מנסה להיות משהו שאני לא.

בכישלון אני מנסה לשנות את מה שנמצא בתוכי על ידי פעולה חיצונית.

הכישלון נמצא בחינוך והרעיונות שקבלתי.

מה אפשר לעשות עם הפחד מכישלון? איך אפשר להתמודד עם כישלון? התמודדות עם כישלון

הסיפור הזה מתאר את האנושות כולה ואת הניסיון העמוק שלה להגיע להצלחה על ידי הישגים חיצוניים, אלכסנדר מוקדון היה השליט המסוכן ביותר בהיסטוריה האנושית.

הוא כבש חצי מהעולם, הרג כמות אנשים בלתי נתפסת, נלחם נגד כל כך הרבה מדינות וניצח ללא הפסקה. היה לו את כל הנשים הכי יפות, את כל האוכל והאלכוהול הכי משובח, כולם כיבדו ופחדו ממנו.

הוא החלום של האדם הממוצע, רוב האנשים אם היו כנים עם עצמם עמוק בפנים היו רוצים להיות חזקים כמו אלכסנדר, להיות מעל אחרים, שאף אחד לא יוכל לא לכבד אותם, שהם יהיו כל כך יפים בפני אחרים שאף אחד לא יוכל להתעלם מהם.

שכולם יחמיאו להם ושאף אחד לא יוריד אותם או ינצח אותם. אלכסנדר השיג את כל מה שאדם היה רוצה להשיג ועוד… את כל זה הוא עשה לפני שהגיע לגיל 32 שבו הוא מת.

הפגישה של אלכסנדר ודיוג'ניס היא אחת הפגישות הגדולות ביותר בהיסטוריה, הפגישה בין האדם שכבש את העולם והרגיש עדיין מבפנים כמו כישלון והאדם שהיה חסר כל, מקבץ נדבות ולאנשים היום הוא היה נראה כמו כישלון חרוץ אך דווקא הוא הרגיש כמו מלך העולם מבפנים.

דיוג'ניס היה גר בחבית, הוא היה מסתובב עירום, לא היה לו חפצים חוץ מכוס שבה היה שותה מים ואוכל אוכל. דיוג'ניס היה נחשב בימינו לכישלון, הומלס חסר כל שלא הצליח להשיג שום דבר בחיים שלו.

אך אנשים ביוון העתיקה ידעו שדיוג'ניס היה הרבה יותר מכישלון, הוא היה הצלחה גדולה, הם ראו איזה אור, שמחה ושלווה יצאו ממנו, והיו באים לדבר אתו על בעיות החיים.

המפגש הזה של דיוג'ניס ואלכסנדר הזכיר לאלכסנדר את מה שהוא ידע עמוק בפנים, שהמרדף הזה אחרי כיבוש העולם הוא לא יותר מבריחה מעצמו. אלכסנדר לא היה נותן לאף אחד לענות לו כמו שדיוג'ניס ענה לו, אך הוא ראה את העוצמה הפנימית שהייתה לדיוג'ניס, הוא הרגיש שהוא כמו מראה בשבילו.

ולכן לאחר השיחה אמר לשומריו שאם הוא לא היה אלכסנדר הוא היה שמח להיות דיוג'ניס, הוא הרגיש שלמרות שלבן אדם הזה לא היה כלום, מבפנים היה לו הכל, ואלכסנדר הרגיש לידו שהוא פספס את החיים, שאולי מה שהוא מנסה להשיג לא יוביל אותו למקום בו דיוג'ניס נמצא.

המרדף אחרי ניצחון מוביל לכישלון מוחלט

אז השאלה של איך להתמודד עם כישלון נענתה כבר למי שהבין את המשל, למי שראה את חוסר התועלת במרדף אחרי ההצלחה, למי שראה שהחיפוש הזה תמיד מוביל לכישלון.

כמובן שאני לא אומר שאתם צריכים להיות כמו דיוג'ניס, מה שאני אומר זה שלכל אחד יש את הדרך שלו, ועד שלא תעיפו את כל הרעיונות שירשתם מהחברה ומהעולם לגבי מה צריך להיות אתם תמיד תהיו כישלון בעיני עצמכם.

ברגע שאתה רואה שהמרדף אחרי ניצחון והצלחה הם מטופשים, מיותרים ומובילים לכישלון מוחלט אתה מתחיל לשאול את השאלות האמתיות: איך לחיות חיים שהם טובים לי? איך לחיות בשלווה והרמוניה עם החיים ועם כל יצור חיי? איך לאהוב את עצמי ללא תלות ורצון להגשים את הציפיות של אחרים?

וכשהשאלות האלה עולות אנחנו מתחילים להתקרב למקום שבו נמצא האוצר, שבו האדם הופך להיות אור לעצמו. אנחנו מקבלים את המצב העכשווי שלנו ונשארים עם העובדות של מה שנמצא בתוכנו באמת.

ברגע שאנחנו מנסים להפסיק לברוח ממה שאנחנו באמת אנחנו נהיים ערניים לתחושות, רגשות שלנו ולתנועה המלאה שלהם. אנחנו לא מתנגדים לתחושות שנמצאות בנו ונותנים להם מקום ללמד אותנו לגבי עצמינו.

רק לאחר התהליך הזה, שבו אנחנו רואים את מי שאנחנו באמת, תהליך הלמידה העצמית, אנחנו מתחילים לגלות מה אנחנו רוצים לעשות בחיים, מה באמת חשוב לנו בחיים ורק אז אנחנו יכולים ליהנות מהדרך ולא לחפש אחר תוצאה.

תהליך הלמידה העצמית אינו תהליך מחשבתי בו אנחנו מנתחים את עצמינו לחתיכות, מנתחים את העבר ואת העתיד, תהליך הלמידה העצמית הוא הסוף לניתוח הזה, הסוף למחשבות.

רק כשאנחנו מתחילים להגיע למקום עמוק ביותר בתוכנו אנחנו יכולים לראות מה אנחנו באמת רוצים לעשות בחיים. כל עוד החיפוש שלנו נמצא בעולם המחשבות אנחנו נמשיך לחפש בחוץ את התשובות שלנו.

עולם המחשבות הוא תוצאה של חינוך, חוויות ישנות ופחד, אז איך ניתן ללמוד ממשהו ממערכת אשר נוצרה על ידי תכנות שהוא לא שלנו? איך ניתן להבין את עצמינו אם אנחנו עושים זאת על פי מערכת שהיא כבר גמורה?

התמודדות עם כישלון היא זאת שעוזרת לכישלון להמשיך

הרבה אנשים מנסים לשנות את התכנות שלהם בתוך עולם המחשבות אך מוצאים את עצמם רק נלחמים עם עצמם, מה שאני מציע, הוא פשוט לקפוץ פנימה ולהסתכל לתוך הגוף, על ידי מודעות ישירה לגוף יבוא שקט פנימי מהמחשבות ואז הקול הפנימי מתעורר.

ברגע שהקול הפנימי מתעורר יש אפשרות לפעול בעולם מתוך מקום של חמלה, אהבה, ניתנת ערך, קירבה ורצון טוב. כל עוד הפעולות שלי הן ממקום של השגיות, אני תמיד בדרך אפגע באחרים ובעצמי.

כשהקול הפנימי מתעורר מהשקט וההרמוניה הפנימית, אנחנו יכולים לדעת בדיוק איך לפעול בעולם, ככה שחיינו יהיו טובים לנו ולאחרים. האם נאכזב אנשים קרובים? האם נאכזב את העולם? האם אנשים יחשבו שאנחנו מטופשים, מטומטמים ואנחנו לא יודעים מה אנחנו עושים?

בטח! כל זה יקרה, תמיד מישהו יחשוב שמה שאנחנו עושים הוא לא טוב, אם נקשיב לדעות של אחרים החיים שלנו יהפכו לאומללים, ריקים, חסרי משמעות ושמחה.

היקשרות לדעות של אחרים מביאה למחשבה "אני כישלון"

בדיוק כמו הסיפור הזה, ככה אנחנו הורגים את עצמינו, אנחנו מלאים בדעות של אחרים, כל דעה לוקחת אותנו לכיוון אחר, אנחנו נמשכים מכל עבר על ידי המחשבות שלנו, אנחנו נהיים חסרי מנוחה, אנחנו מאבדים את עצמינו לגמרי.

אז איך למצוא את עצמי? איך להיות מי שאני באמת? איך לקבל שקט מהקולות הרועשים מסביבי? איך לסיים את התנועה של מאמץ ושליטה?

ברגע שאנחנו מצליחים למצוא את התשובה הלא מילולית לשאלות הלאה, אנחנו נדע שאנחנו לא כישלון, לא משנה לאיפה נלך, לא משנה האם נצליח כלכלית, רומנטית או חברתית.

גם אם נהיה הכישלון הכי גדול בעולם בעיני אחרים, אנחנו יודעים שהיינו כנים לעצמינו ופה נמצאת ההצלחה שלנו, עמוק בפנים אנחנו יודעים שאנחנו לא כישלון, אנחנו אור לעצמינו.

דיוג'ניס נהג להסתובב ברחובות יוון עם נר דלוק בידו במהלך היום. אנשים היו שואלים אותו למה הוא מסתובב עם נר דלוק כשיש אור שמש? דיוג'ניס היה עונה להם שהוא מחפש אדם כנה אחד והוא לא מצליח למצוא.

אין הרבה אנשים שהם כנים לעצמם בעולם הזה, אין הרבה אנשים בעולם עם כבוד עצמי, עם הערכה כל כך עמוקה לעצמם שהם מוכנים לאכזב את כל העולם, שהם מוכנים שכל העולם ילך נגדם אבל הם עדיין יהיו כנים לעצמם.

מצא את עצמך בשקט הפנימי שלך ואתה תהיה חופשי לגמרי מכישלון. אתה תדע בדיוק מה לעשות בחיי היום יום ורוגע ישכון בחייך. שכח מהדות, שכח מכל הרעיונות, מכל הטקסים, מכל הדעות, מכל החוויות, מכל התחושות ומצא משהו אמתי, משהו שהוא מעבר למחשבות.

פשוט להיות רגיל

אני יותר פשוט מלהיות רגיל, אין מאמץ מיוחד ויש תמימות בלתי נגמרת, יש סקרנות ואהבה לחיים, יש רגעים של שמחה, יש רגעים של עצב, יש רגעים של כאב ואכזבה.

אך כשאתה לא מנסה להיות מיוחד, כשאתה לא מנסה להיות מגניב ומוצלח, כשאתה לא מנסה להיות יותר טוב ממה שאתה היום ויותר טוב מאחרים, אתה מקבל שלווה ורוגע שלא הכרת בחייך, אתה תרגיש אחד עם הטבע, אתה תרגיש חיבור לעולם ולעצמך.

אם אתה רוצה להיות מיוחד תהיה מי שאתה, תהיה פשוט, תהיה רגיל, אל תחפש להיות אדם מיוחד ואתה כבר מיוחד. ברגע שאתה מבין את זה המלחמה הפנימית נגמרת, המאמץ נגמר וסוף סוף אפשר לנוח כמו שצריך ולפעול כמו שצריך.