ביטחון עצמי הוא נושא מבלבל מאוד, הרבה אנשים חושבים שאפשר להגדיר ביטחון עצמי, ומצביעים על כך שבן אדם שמתנהג בצורה מסויימת הוא בן אדם עם ביטחון עצמי.
אך האם זה נכון? האם יש התנהגות מסוימת שמגדירה בן אדם עם ביטחון עצמי? האם צריך להיות בן אדם אהוב, מגניב, מקובל, או מרכזי כדי לדעת שיש לך ביטחון עצמי?
נדמה שבני האדם מתבלבלים עם ההגדרה של ביטחון עצמי ומשתמשים במילה ביטחון עצמי רק כשזה רלוונטי לעין של אחרים. אך האם ביטחון עצמי תלוי בקיום של אחרים?
האם ביטחון עצמי תלוי בדעה של אחרים? והאם אפשר להגדיר בכלל מה זה ביטחון עצמי בצורה אובייקטבית?
אני זוכר שבילדותי אמא שלי הייתה אומרת לי להיות עם ביטחון עצמי, אך לא הבנתי מה זה אומר, איך עושים את זה? איך אני יכול לדעת שיש לי ביטחון עצמי? האם ביטחון עצמי זה דבר שאני צריך לנסות, להשקיע, ולעבוד עליו?
בלבול גדול נוצר בי, ובניסיון לחיות עם ביטחון עצמי הפקרתי את האינטואיציה העמוקה שלי, הפקרתי את הרגשות שלי וניסיתי ליצור תמונה שבה יש לי ביטחון עצמי בעיני אחרים.
במאמר זה אנסה לגעת בהגדרה של ביטחון עצמי, בשורש לחוסר ביטחון עצמי, בבלבול מאחורי המושג ביטחון עצמי, ואיך אפשר לבנות בצורה טבעית את הביטחון העצמי שלנו בחזרה, איך להדליק את האור הפנימי שלנו ולהפוך לאור לעצמינו.
מה זה ביטחון עצמי?
המון אנשים כיום היו רוצים להגדיר מה זה ביטחון עצמי, איך זה נראה, ומה זה אומר לגבי החיים, אך הייתי שמח לתת את הדרך שבה אני רואה את ההגדרה ביטחון עצמי, וזה קשור מאוד לביטחון פנימי, להרגשה פנימית, ולמיומנות והבנה של עצמי.
חשוב להבין שביטחון עצמי הינו דבר פנימי קודם כל, ואינו חייב להביא לשינוי גדול בהתנהגות החיצונית שלנו, התחושה של הביטחון העצמי היא תחושה שתלווה אותנו כל הזמן, והיא תיתן לנו עוצמה פנימית לחיות ללא פחד.
אז אם הייתי יכול להגדיר את הבן אדם שחווה ביטחון עצמי הייתי מגדיר אותו כך: מקבל ואוהב את עצמו ואת איך שהוא נראה, מסוגל לחיות ברגע הזה וליהנות מהרגעים הקטנים של החיים, לא מרגיש תחושת פספוס(FOMO) וקנאה באחרים, אינו מחפש ומתרגש ממחמאות, אינו מנסה להימנע מעלבונות ומסוגל לקבל ביקורת ללא פגיעה.
הוא מסוגל לסמוך על היקום שהכל יהיה בסדר, הוא סבלני, הוא לא חמדן מידי להשיג את מה שהוא רוצה, הוא מכבד אנשים אחרים כמו שהוא מצפה שיכבדו אותו, הוא לא נותן לאחרים לדרוך עליו, הוא לא תלוי באחר, הוא לא מרגיש תחושת בדידות שהוא לבד, הוא לא מפחד לקחת סיכונים שצריך, הוא נשאר יציב על מול תחושות לא נעימות ואינו רודף אחרי תחושות נעימות.
הוא לא מפחד מהרגשות שלו, הוא לא מפחד ממחשבות, הוא לא מפחד מחוויות פנימיות מוזרות. אפשר להגיד שהאדם שחיי עם ביטחון עצמי חיי חיים של שלווה, חיבור לרגע הזה, קבלה ותחושה עמוקה של הכל בסדר.
כמו שאתם רואים לא הגדרתי האם לבן אדם יש הרבה כסף, הרבה נשים, האם יש לו הרבה חברים, האם הוא מוצלח יותר מאחרים, כל הדברים האלה אינם רלוונטיים בכל שמדובר בביטחון עצמי.
איך להתמודד עם קנאה ולהשתחרר ממנה
גם לאדם הכי מוצלח בעולם יכול להיות חוסר ביטחון עצמי מאוד עמוק, לרוב הסיבה שבן אדם רודף אחרי הצלחה בעולם היא בגלל חוסר ביטחון עצמי והרצון להוכיח לעולם, לנצח את העולם, להראות לעולם כמה כוח יש לו.
אך אדם שיש לו ביטחון עצמי ועוצמה פנימית לא מחפש אחר הצלחה בעולם החיצוני. כמובן שהוא לא נמנע מהצלחה אך אין לו שום סיבה להוכיח לאחרים או לנצח את העולם. הוא חיי בשביל עצמו, ושמח לתת לאחרים, להרים אותם למעלה, ולעזור להם להבין את עצמם.
האדם שחיי בביטחון עצמי עבר תהליך, תהליך של הבנה עצמית, שבו הוא הבין את עצמו בכל המישורים, המישור המחשבתי, הרגשי, הגשמי והרוחני. הוא הבין איך לחיות חיים שטובים לו ולאחרים בו זמנית, לכן הוא יכול להיות שלם עם עצמו, לחיות ברוגע, שלווה ואושר.
הביטחון העצמי מביא שקט לאדם, נותן לו אפשרות להכיר את עצמו לעומק ולחיות ללא קונפליקט פנימי, ללא הדחקה של עצמו, ובקבלה מלאה של כל החלקים שבו, אלא הטובים(כביכול) ואלא הפחות טובים(כביכול).
הוא לא חיי עם בושה ואשמה, הוא אינו נקשר לדעות ולאומנות, הוא לומד כל רגע ורגע את החיים מחדש, הוא יודע שהוא לא יודע, אך הוא יודע רק את זה בביטחון עצמי מלא, ולכן הוא יכול ללמוד, לחוות, וליהנות מהחיים בסקרנות עמוקה כמו ילד קטן.
יכו להיות שבשלב זה אתה אומר לעצמך שהבחור שרשם את המאמר הזה הציב סטנדרט גבוהה מידי וזה נשמע לא הגיוני ולא אפשרי, אך אשמח אם תשמע על הדרך שאני מביא החוצה, על הדרך שאני מצאתי ליציאה מחוסר ביטחון עצמי ומעבר לצד השני של הנהר.
למה אני חווה חוסר ביטחון עצמי?
זה קרה…
מאסטר זן ישב בסאטסאנג, תלמידיו היו שם ואדם גאה מאוד, לוחם סמוראי, בא לראות אותו.
הסמוראי היה מפורסם מאוד, מוכר בכל הארץ, אבל במבט ראשוני על המאסטר, מביט ביופיו של המאסטר ובוחן בו לרגע, הוא הרגיש פתאום נחות.
אולי הוא בא עם רצון לא מודע להוכיח את עליונותו.
הוא אמר למאסטר 'למה אני מרגיש נחות? רק רגע לפני כן הכל היה בסדר. כשנכנסתי למנזר שלך, פתאום הרגשתי נחיתות. אף פעם לא הרגשתי ככה. הידיים שלי רועדות. אני לוחם, התמודדתי עם המוות הרבה פעמים ומעולם לא הרגשתי שום פחד – למה אני מרגיש מבוהל?'
המאסטר אמר 'תמתין בסבלנות. כשכולם ילכו, אני אענה'.
אנשים המשיכו להגיע והאיש התעייף, ובערב החדר היה ריק, לא היה אף אחד והסמוראי אמר 'עכשיו, אתה יכול לענות לי?'
והמאסטר אמר 'בוא נצא החוצה'.
היה ליל ירח מלא – הירח רק עלה באופק…
והוא אמר 'תראה את העצים האלה, העץ הגבוהה שמגיע לשמים והעץ הקטן הזה. שניהם התקיימו לצד החלון שלי במשך שנים ומעולם לא הייתה שום בעיה, העץ הקטן יותר מעולם לא אמר "למה אני מרגיש נחות לפניך?" לעץ הגדול. איך זה אפשרי? העץ הזה קטן והעץ הזה גדול ומעולם לא שמעתי שום לחישה'.
הסמוראי אמר 'כי הם לא יכולים להשוות'.
המאסטר אמר 'אז אתה לא צריך לשאול אותי; אתה יודע מה התשובה.'
כדי להבין את המקור והסיבה לחוסר הביטחון העצמי שלנו אנחנו צריכים להבין כמה דברים לגבי עצמינו: דפוסי חשיבה שליליים, המקור לדפוסי החשיבה השליליים, המקור של הפחד הפנימי שלנו והדרך לשחרור מהשורש של האחיזה בדפוסי חשיבה שליליים.
הסיבה לחוסר ביטחון עצמי נמצאת בחוויה הרגשית שלנו, שנמצאת בנו מהילדות המוקדמת. בילדות חווינו חוויות, אשר בנו את דפוסי החשיבה שלנו, חוויות שליליות יצרו בנו חוסר ביטחון לגבי עצמינו, חוויות חיוביות הביאו לנו תחושת ביטחון בהיבטים אחרים לגבי עצמינו.
דפוסי חשיבה נתקעו אתנו לאורך השנים, וחוסר הביטחון העצמי שלנו קיבל ביטוי במגוון צורות: ביישנות, פחדנות, הימנעות, מופנמות, צורך בתשומת לב מאחרים, רעשנות יתר, פחד משקט, פחד מבדידות, תחושת ניתוק מעצמינו, חמדנות, התמכרות למחמאות, פחד מביקורת, עצבים כלפי בן אדם שמבקר אותנו, חוסר יכולות להישאר יצבים ורגועים ברגע הזה.
יש עוד מגוון של סימפטומים, אך כמו שאתם רואים חוסר ביטחון עצמי תמיד מוביל לקיצוניות, או ביישנות יותר, או רעשנות וחיפוש קיצוני לשמחה וקבלה מחוץ לעצמינו על ידי חברה, הישגים, ותחושת חמדנות בלתי מפסקת.
אין דרך מדויקת להגדיר חוסר ביטחון עצמי כי זה מגיע בשלל צורות אך בשביל לדעת האם יש לנו חוסר ביטחון עצמי אנחנו יכולים לבדוק: האם יש לנו מחשבות רעות לגבי עצמינו? האם אנחנו דואגים הרבה? האם אנחנו לחוצים? האם אנחנו משקרים בשביל לא להיתקל בבעיות? האם אנחנו שמים על עצמינו מסכה כדי להראות טוב בעיני אחרים?
האם אנחנו חווים חרדות? האם כשאנחנו לבד אנחנו מרגישים בודדים? האם כאשר מישהו אחר מצליח אנחנו מקנאים ומתעצבנים? האם אנחנו חסרי יציבות נפשית? האם אנחנו מנסים להראות שאנחנו טובים? האם אנחנו מנסים להיות כמו אחרים בשביל להשתלב?
כל השאלות הלאה יעזרו לנו לגלות האם אנחנו חווים חוסר ביטחון עצמי, כי גם אדם עם ביטחון עצמי יכול להיות שקט, או לדבר הרבה, אין דרך לדעת מה האדם יעשה כשהוא חיי עם ביטחון עצמי בתוכו.
אז נחזור לשורש של חוסר הביטחון העצמי, השורש נמצא כמובן בילדות המוקדמת כמו שאמרנו, שבה חווינו פגיעות רבות מחברים, מההורים ומאנשים קרובים אלינו.
הפגיעות האלה הובילו אותנו למקום בו אנחנו לא סומכים על התחושות והרגשות שלנו, והדחקה גדולה נוצרה בנו. עורב המחשבות התעורר, העורב הזה הוא בעצם שוטר, אשר דואג שלא ניתן לרגשות לצאת מהצינוק.
בילדות המוקדמות נתנו לרגשות שלנו לרוץ בצורה חופשית, לא היו בנו ספקות, מעצורים, או שוטר פנימי שיגיד לנו מה אסור ומותר, טוב או לא טוב. אך בשלב כזה או אחר, הגיעה חוויה שלילית שאמרה לנו שמעכשיו יש צורך להסתיר את הרגשות, ולהחביא את עצמינו.
שוטר המחשבות התעורר, הוא אמר לרגשות שאין צורך לדאוג אני הולך לשמור עלינו, אני הולך ליצור מציאות שבה לא נוכל להיפגע יותר, שבה לא נחווה תחושות לא נעימות יותר, המחשבות הדחיקו את הרגשות ונוצר סבל פנימי מתמד, פיצול פנימי, כאב פנימי שלא עוזב אותנו.
הצד הרגשי הופך לבעייתי, דפוק, משוגע, אחד שמוביל לאסונות ואין לסמוך עליו, אחד שצריך להגן עליו בכל מחיר, ואיך עושים את זה? על ידי מחשבות מפחידות, על ידי מחשבות של בושה, אשמה, דאגה, חרדה, לחץ.
כל הדברים האלה עוזרים למסדר המחשבות לעמוד, ללא הפרעה, על ידי הדחקה של מקום עמוק בנו שמבקש עזרה, אך הוא תקוע בצינוק ואנו לא שומעים את זעקתו.
מידי פעם בגלל המשטר הזה של המחשבות, נוצר מרד פנימי, וסיר הלחץ מתפוצץ, הרגשות יוצאות החוצה בצעקות, התקפי זעם, התמכרויות, הרגלים רעים, כל זה במרד כנגד שליטת המחשבות, כנגד השוטר הפנימי, שבדרכו להגן, הופך את החיים לחוויה מפחידה, מעייפת וכואבת.
נוצרת חוויה של מלחמה פנימית, בין הרצון של הראש שהרגש תפסיק לעשות דברים רעים, שתפסיק עם ההתמכרויות, שתפסיק עם הצעקות, שתפסיק עם התקפי הזעם, שתפסיק עם המרד, שתפסיק עם הדיכאון, אך האשם האמתי בכל ההרגלים הללו הן המחשבות, הן אלה שיוצרות את הסיטואציה ומאשימות פעם אחר פעם את הרגשות.
כשאנחנו חיים במצב הזה, ולצערנו זה המצב הטבעי של רוב בני האדם כיום, החיים תמיד מלאים בתחושה מסוימת של לחץ, פחד, ניסיון שליטה עצמית, בריחה מתחושות לא נעימות, ומרדף אחר תחושות נעימות.
כל הזמן אנחנו נמצאים במאמץ, במלחמה, אנחנו לאט לאט מתעייפים, ובמקרים מסוימות אפילו מתחילים לחוות מחלות גופניות בעקבות חוסר ההרמוניה הפנימי שלנו.
איך בונים ביטחון עצמי?
היו היה אדם שחלם שליד גשר מסוים בעיר הבירה יש אוצר גדול ושאם ילך לשם יוכל למצוא אותו. בבוקר הוא צחק. הוא היה איש עני, רבי עני. הוא צחק. הוא אמר, 'הכל שטויות. וזה כל כך רחוק – אלף קילומטרים. וחלום הוא חלום.'
אבל החלום הגיע שוב. ואז הוא התחיל לחשוד. אולי זה לא היה רק חלום. אולי אלוהים נתן לי רמז. אבל עדיין הוא לא הצליח לאזור מספיק אומץ ללכת אלף קילומטרים רק בשביל חלום. הוא היה איש עני והוא יצטרך להתחנן לכסף כדי לרכוש כרטיסי נסיעה. ומי יודע אם הגשר הזה קיים או לא? הוא מעולם לא היה בבירה.
אבל ביום השלישי חזר החלום ובעקשנות רבה אמר לו החלום, 'פשוט לך ותמצא אותו. זה הכל שלך. ממש ליד הגשר.’ הוצג מיקום מדויק. לא רק זה, הוא יכול היה לראות את כל המקום, את כל הסביבה. זה היה כל כך ברור שהוא צריך ללכת.
הוא נסע אלף קילומטרים. הרבה פעמים הגיעו חשדות, הרבה פעמים הגיעו ספקות, אבל הוא אמר, 'אני צריך לסיים את זה. אני חייב ללכת ולראות.’ הוא הלך והוא הופתע. הגשר היה שם – בדיוק אותו הגשר שהוא ראה בחלום. זהה לחלוטין. אותה סביבה, אותם עצים, ואותו מקום שהוצג. אבל הייתה בעיה. בחלום לא היה שם שוטר ועכשיו הוא גילה שכל הזמן נמצא שם שוטר. המשמרות התחלפו, אבל תמיד היה שם שוטר. במשך עשרים וארבע שעות היה שם מישהו.
איך להגשים חלומות? איך להצליח בחיים
הוא שאל מדוע השוטר הזה עומד שם. אנשים אמרו, 'כי כמה אנשים התאבדו מהגשר הזה.' אבל עכשיו זו הייתה בעיה. הוא נע סביבו, מסביב למקום, בא לכאן, לשם, והשוטר התחיל לחשוד ברבי.
כשראה אותו בא והולך כל כך הרבה פעמים, יום אחד הוא שאל את הרבי, 'מה העניין? האם אתה חושב להתאבד? אל תעשה לי צרות. למה אתה כל הזמן כאן? מה אתה רוצה?' והרב אמר: 'תקשיב. אין לי מה לעשות עם הגשר. אני כאן כי היה לי חלום. והחלום נמשך.’ והוא סיפר את החלום לשוטר. הוא אמר, 'זה החלום ואיפה שאתה עומד, רק כאן, במרחק של שלושה מטרים, יש אוצר גדול'.
והשוטר צחק בסערה והוא אמר: 'אתה טיפש! אבל זו תעלומה. גם היה לי חלום שבעיירה מסוימת' – וזו הייתה העיירה שבה גר הרב – 'גר רב פלוני' – והוא היה רב – בשם מסוים. ואני כל הזמן חולם ללכת לשם כי מתחת למיטה שלו יש אוצר גדול. אבל אני אף פעם לא שם לב לחלומות. חלומות הם חלומות. אתה טיפש. אני לא כזה טיפש. אני לא אלך אלף קילומטרים ואחפש את הכפר הקטן הזה ואז אחפש את הרב המסכן הזה ואז אסתכל מתחת למיטתו. חלומות הם חלומות. תחזור הביתה!'
הרב מיהר חזרה הביתה. הוא הלך וחפר בור מתחת למיטתו וגילה את האוצר.
כדי לבנות ביטחון עצמי אין לנו לחפש שינוי בעולם החיצוני, אין עלינו ללכת רחוק, למורים מיוחדים, אין עלינו לכבוש את העולם או לנסות לנצח אחרים. עלינו לגלות את האוצר שלנו בתוכינו.
עד כה הסתכלנו החוצה, חיפשנו את עצמינו בחוץ, אצל אחרים, בתענוגות רגעיות, בהישגים, בהשוואות, במרוץ החיים, אך האם מצאנו את מה שחיפשנו? האם הצלחנו להגיע לשלמות פנימית? הרמוניה? אהבה עצמית? רוגע? שלווה? ביטחון עצמי?
האוצר נמצא מתחת למיטה שלנו ואנחנו הולכים אלפי קילומטרים בחיפוש אחריו. האם זה לא אבסורד? האם זה לא הזוי? ולמה מלכתחילה אנחנו עושים את זה?
כמובן שיש לזה סיבה והיא נמצאת בחינוך, ובחברה שמלמדים אותנו מגיל צעיר להעריך הישגים, הצלחה חיצונית, יופי חיצוני ובדרך רומסים כל קבלה עצמית ואהבה שיש בנו.
מגיל צעיר אנחנו שומעים שאנחנו צריכים להיות טובים כמו הצדיק הכי גדול, יפים כמו הדוגמן הכי יפה ונדיבים כמו האדם הכי נדיב. אנחנו לא מקבלים מנוחה לעולם מהאידיאל שאנחנו צריכים להיות, וכמובן שאף אחד לא יכול לעמוד בזה כי זה לא אפשרי.
בפרסומות מוכרים לנו מבוקר עד ערב, תמונה מסוימת של החיים היפים, של הגבר היפה, של האישה היפה. דוחפים לנו עמוק לתוך התת-מודע מסר אחד והמסר הזה הוא שאנחנו אף פעם לא מספיק טובים, שאנחנו תמיד נחותים, שתמיד יש לנו מה להשיג, מה לקנות, מה לעשות בשביל לחוות שלמות וביטחון עצמי.
כל הזמן אומרים לנו שאנחנו צריכים להיות משהו שאנחנו לא, אף פעם לא נותנים לנו להיות פשוט רגילים, פשוטים, מי שאנחנו. אין נס יותר גדול מלהיות רגיל, החיפוש אחר המיוחדות, החיפוש אחר התהילה הורס אותנו מבפנים.
אהבה עצמית – איך לקבל ולאהוב את עצמי?
אך זה כבר ניהיה הרגל כל כך עמוק, לא לקבל את עצמינו, לחפש אחר הביטחון העצמי שלנו בהישגים, בהצלחה ולהסתכל על עצמינו דרך העיניים של האחרים.
אפשר להגיד שברמה העמוקה ביותר הפחד שלנו להיות פגיעים, הפחד שלנו להיות פשוטים, הפחד שלנו לפגוש את עצמינו הוא זה שמוציא אותנו למסעות של קלימוטרים ארוכים.
בסוף בכל מקרה אנחנו נצטרך לחזור הביתה, ולמצוא שהאוצר היה בתוכנו כל הזמן הזה, אז בשביל מה כל המסע המיותר הזה, בשביל מה המרדף הארוך הזה, בשביל אנחנו הולכים כל כך רחוק שמה שאנחנו צריכים זה להיכנס פנימה, ולחפש לעומק מי אנחנו באמת.
השאלה מי אנחנו באמת היא השאלה שתוביל לביטחון עצמי עמוק, לשקט פנימי, לאושר ורוגע בכל סיטואציות החיים, לאותנטיות האמתית שלנו.
האם אנחנו הגוף שלנו? האם אנחנו המחשבות שלנו? האם אנחנו הרגשות שלנו?
אנחנו לא שולטים בגוף שלנו – הנשימה שלנו באה והולכת לבד, האיברים שלנו מתפקדים לבדם, אנחנו נרדמים בלי מעשה מאיתנו, מחלות באות והולכות ללא שליטתנו.
אנחנו לא שולטים במחשבות שלנו – מחשבות באות והולכות, מחשבות טובות ורעות, אנחנו לא יכולים לעצור אותן, אנחנו לא יכולים להגיד למחשבות שלנו לחשוב רק חיובי, איננו שולטים במחשבות שלנו.
אנחנו לא שולטים ברגשות שלנו – אין לנו דרך להגיד לרגשות שלנו להרגיש כך או אחרת, אם אנחנו רוצים הרגשה חיובית אנחנו לא יכולים להביא אותה בכוחות עצמינו, אם אנחנו רוצים שהרגשה שלילית תפסיק אנחנו לא יכולים להגיד לה להפסיק והיא תפסיק.
זה היה המסר הראשון של הבודהא לאחר הארה שלו, והמסר הזה הוא מסר עמוק ביותר לגבינו.
נדמה שכל החלקים האלה, גם אם קיימים בנו, אינם בשליטתנו, הם חלק מהחוויה שלנו, אך נדמה שאיננו יכולים לעשות הרבה שינויים, וגם השינויים הקטנים שאנחנו מביאים הם לאחר מלחמה וקונפליקט פנימי עצום.
אז מי אנחנו בעצם, ואיך אנחנו יכולים להביא לשינוי בתוכנו שיביא ביטחון עצמי ויסיים את הפחדים שנמצאים בנו?
יש חלק רביעי שלא דיברתי עליו ולחלק הזה קוראים מודעות. ההתעוררות של המודעות שלנו תביא לסדר בבית הפנימי, שלווה וביטחון עצמי עמוק.
"אתה לא צריך לחפש ייחודיות, אתה כבר ייחודי. אין דרך להפוך אותך לייחודי יותר. המילים "יותר ייחודיות" הן אבסורדיות. זה בדיוק כמו המילה "מעגל". מעגלים קיימים; אין דבר כזה "עגול יותר". זה אבסורד. עיגול הוא תמיד מושלם, אין צורך ב"יותר".
– אושו
איך להתמודד עם כישלון? איך ללמוד ולהרוויח מכישלון?
הגיע הזמן להתעורר מהשינה
פעם קרה שמחפש אחר האמת בא לבאזיד, מיסטיקן סופי אחד, ושאל: "אדון, אני אדם מאוד כועס. כעס עולה בי בקלות רבה; אני נהיה ממש כועס ואני עושה דברים. אני אפילו לא יכול להאמין מאוחר יותר שאני יכול לעשות דברים כאלה; אני לא מודע שאני עושה את זה. איך אני יכול להפסיק את הכעס הזה, איך אני יכול להתגבר עליו, איך אני יכול לשלוט בו?"
באיאזיד לקח את ראש התלמיד בידיו והביט בעיניו. התלמיד נעשה קצת לא רגוע, ובאזיד אמר, "איפה הכעס הזה? הייתי רוצה לראות את זה".
התלמיד צחק באי נוחות ואמר, "כרגע, אני לא כועס. לפעמים זה קורה."
אז בייאזיד אמר, "מה שקורה לפעמים לא יכול להיות האני האמיתי שלך. זו תאונה, זה בא והולך. זה כמו עננים – אז למה לדאוג לגבי העננים? תשאר עם השמיים שתמיד נמצאים שם."
כמודעות היינו רדומים עד כה, נתנו לנהר החיים לסחוף אותנו, נתנו לרגשות, למחשבות, לגוף להגיד לנו מה נכון ומה לא נכון, מה לעשות, לאיפה ללכת, ומהו המקור לביטחון עצמי ולאושר.
אך מהי מודעות בכלל? מודעות זה בעצם העיניים שצופות, בכל החוויות, הפנימיות והחיצוניות, אך נדמה שאצל רובינו החלק הזה ישן ואינו ערני, אינו צופה, הוא חולם בהקיץ כל היום.
הוא בעבר, הוא בעתיד, מטייל עם המחשבות והרגשות, חלומות על העתיד, זיכרונות מהעבר, אין לו הרבה רגעים שבו הוא חווה את המציאות של הרגע הזה בשקט מהתנועה של המחשבות והרגשות.
בשביל להכיר את החלק הזה לעומק, את עצמינו בעצם אנחנו נצטרך ללמוד איך מגיעים לשקט פנימי, איך ממלאים את עצמינו באנרגיה ומפסיקים לרדוף אחרי העתיד והעבר בשביל תחושות חולפות שמשאירות אותנו ריקים וחלשים רוחנית.
ברגע שהמודעות הזאת מתעוררת נוכל להסתכל על החיים שלנו בצורה בהירה, שקטה, סבלנית ומלאה באנרגיה ונוכל לקחת את החיים בחזרה לידיים שלנו. הדרך הישירה ביותר להתעוררות המודעות היא דרך המדיטציה, היא תיתן לנו הזדמנות לחתוך ישירות אל לב ליבה של עצמנו לגלות שקט פנימי ותובנות שלא הכרנו לגבי עצמינו.
המודעות היא בעצם השמיים אשר תמיד נמצאים שם, אך אנחנו צריכים טיפה שקט מהעננים כדי לראות מי אנחנו באמת, שאנחנו השמיים שתמיד נמצאים שם.
ברגע שבן אדם חווה את השקט הפנימי שלו, את השקט מהעננים הוא לראשונה מגלה את העוצמה הפנימית שלו, את הביטחון הפנימי שלו, את הטבע האמתי שלו והוא יכול להשתחרר מהפחדים שלו אחת ולתמיד.
האם מדיטציה יכולה לבנות ביטחון עצמי?
"כשהתחלתי להעמיק במדיטציה, הבנתי שהשתיקה שלה יותר מלודית מכל שירי העולם".
– וישנו ק.סירבסטה
מדיטציה היא הדרך הישירה ביותר לביטחון עצמי אמתי, כזה שמגיע מהשורש של עצמינו, כזה שלא בא לפתור רק את בעיות בנושא אחד בחיינו אלא כזה שבא להראות לנו שיש דרך אחרת לגמרי לחיות את החיים.
שאפשר לנוח מהמחשבות, שאפשר להפסיק את המרדף אחרי השמחה החיצונית כי זה בלתי אפשרי למצוא את השמחה בחוץ.
מדיטציה הופכת אותנו ליחידת אושר שאינה תלויה בדבר. אינה תלויה באחרים יותר, אנחנו הופכים מעבדים למאסטרים ולומדים לחיות את החיים ממקום של שקט פנימי.
מדיטציה מובילה לביטחון עצמי עמוק ביותר, בכל החלקים של החיים שלנו, היא מביאה אותנו למקום שקול, שבו יש לנו שליטה על החיים שלנו, אך ללא מלחמה פנימית וקונפליקט פנימי.
אנחנו לא מונעים מפחד יותר ולא מחפשים אחר תענוג רגעי כדי לספק את הצרכים שלנו. אנחנו לא רוצים לברוח מעצמינו יותר כי אנחנו לומדים שיש בנו עומק ויופי שלא ידענו עליו.
כאשר אנחנו מפנים זמן כל יום לשבת בשקט, לעצום עיניים, לא לזוז ולהיות מודעים לנשימה ולתחושות והרגשות שבאים והולכים אנחנו מתחילים ללמוד מי אנחנו, מה הדרך האמתית שלנו ומה אנחנו רוצים מהחיים שלנו.
אנחנו מתחילים לראות מי אנחנו באמת, ומה אנחנו לא. נפתח בפנינו חופש גדול ושלווה עמוקה, ביטחון עצמי עמוק, אנחנו נהיים אור לעצמינו ואנחנו מתחילים ללמוד על החיים מחדש.
מדיטציה היא הדרך המהירה ביותר לחדור ישירות דרך כל האשליות של המחשבות שלנו. המחשבות שלנו כמו שאמרתי מוקדם דואגות להדחיק חלקים בתוכנו, ליצור הפרדה פנימית, ליצור חוויה שבה אנחנו לא יכולים לחוות את המציאות הפנימית והחיצונית במלואה.
מדיטציה על ידי מודעות לגוף וחיבור למציאות מביאה לסוף של המחשבות, להתעוררות של המודעות, לעוצמה פנימית גדולה וביטחון עצמי עמוק.
אני משאיר לכם פה קישורים למדריכים של מדיטציה, ומחקרים על מדיטציה שתוכלו להתחיל להשתחרר מכוח המחשבות לכוח הפנימי שלכם, לכוח שהופך אותנו לשלמים.
איך מדיטציה משנה לנו את המוח? מחקרים וסיפורים אישיים
שמעתי שפעם אחת בא מושל לראות את מאסטר הזן ג'ושו.
כמובן, הוא היה פוליטיקאי גדול, איש חזק, מושל. הוא כתב מכתב לג'ושו, "אני רוצה לראות אותך", חתם את שמו ורשם מושל המדינה הזו וזו.
הוא בוודאי רצה, ביודעין או שלא ביודעין, להשפיע על ג'ושו.
ג'ושו הסתכל על הנייר, זרק אותו ואמר לאיש שהביא את ההודעה: "תגיד לו שאני לא רוצה לראות את הבחור הזה בכלל. תעיף אותו החוצה."
האיש הלך ואמר: "ג'ושוע אמר, 'זרוק אותו החוצה'. הוא זרק את המכתב שלך ואמר, 'אני לא רוצה לראות את הבחור הזה'".
המושל הבין.
הוא כתב שוב על עיתון, רק את שמו ו"הייתי רוצה לראות אותך."
המכתב הגיע לג'ושו והוא אמר: "אז זה הבחור! תביא אותו."
המושל נכנס והוא שאל: "אבל למה התנהגת בצורה כל כך מוזרה? אמרת, 'זרוק את האיש הזה החוצה'".
ג'ושו אמר: "פרצופים אסורים כאן. 'מושל' זה פנים, מסכה. אני מזהה אותך טוב מאוד, אבל אני לא מזהה מסכות ואם באת עם מסכה, אתה לא יכול לבוא לפה.
"עכשיו זה בסדר; אני מכיר אותך טוב מאוד, אבל אני לא מכיר אף מושל. בפעם הבאה שתבוא, השאר את המושל מאחור, השאר אותו בביתך; אל תביא אותו אתך."
אם יש לכם עוד שאלות או שאתם סתם רוצים לדבר, אתם מוזמנים לשלוח הודעה או להשאיר תגובה למטה. מאחל לכולם לחוות שמחה וביטחון עצמי עמוק שחודר תחת כל האשליות והפחד.