מחשבות טורדניות – טיפול טבעי
טיפול טבעי במחשבות טורדניות הוא טיפול שבו אין שום שימוש בתרופות, בו אפשר ללכת לבד, בו אפשר להביא לריפוי עמוק. רק טיפול טבעי יכול להביא לריפוי אמתי.
טיפול טבעי נוגע בשורש הבעיה, הוא לא מחביא אותה מאחורי כימיקלים או משחקי מחשבות וזו המטרה שלו, אנחנו רוצים להבין את עצמינו לגמרי.
מחשבות טורדניות – המקור – והסבר
אתחיל בכך שמחשבות טורדניות הן פתירות, אין מקרה שהוא אינו פתיר, כי מחשבות טורדניות אינן טבעיות. הן תוצאה של כאב עמוק יותר אשר קורא לעזרה. הן מגיעות כעזר, כמנגנון של הגוף להקלה על הכאב הפנימי.
כשהגוף לא מוצא עוד דרך להקל על הכאב הפנימי, הוא מתחיל להשתמש בטקסים ומחשבות חוזרות. המחשבות האלה אומרות לנו שאנחנו לא בוטחים, שיש לנו צורך לעשות משהו ולפתור בעיה שאינה קיימת.
הבעיה יכולה להיות:
- מחשבות טורדניות מיניות
- מחשבות טורדניות כפייתיות
- מחשבות טורדניות על מוות
- מחשבות טורדניות בזוגיות
- מחשבות טורדניות על אלוהים
- מחשבות טורדניות אלימות
- מחשבות טורדניות בשינה
- מחשבות טורדניות בהריון
- מחשבות אובדניות אצל ילדים
- מחשבות טורדניות על פגיעה
- מחשבות טורדניות על מחלות
- מחשבות טורדניות על העבר
- מחשבות טורדניות על בגידה
- מחשבות טורדניות על אוכל
- מחשבות טורדניות על ניקיון
הכאב שנמצא ברגש
בשורש המחשבות תמיד נמצא אותו הדבר וזהו כאב רגשי מודחק, ובשביל לפתור את החרדה ולנקות את המחשבות, אנחנו חייבים לגעת בשורש העמוק ולראות מהו הצורך האמתי שנמצא בגוף.
השורש לא נמצא במחשבות עצמן, שגורמות לנו לחזור על פעולות, ולפחד מעצמינו ומהחיים. השורש נמצא בעולם הרגשי, ורובינו לא באמת מחוברים לעולם הזה. יש ניתוק עמוק בנינו לבין הרגשות שלנו.
מהניסיון האישי שלי, כל עוד לא ניגע בעולם הרגש ונראה מה הצורך שם, לא נוכל להבין את מקור הלחץ, הכאב הפנימי והמחשבות המפחידות והחזקות האלו. כל עוד לא נכנס לעומק של עצמינו, לא נוכל להבין מה באמת יצר את המצב הזה.
המצב הזה נוצר לרוב בגיל צעיר שבו עברנו חוויה כואבת, החוויה הכואבת הזאת מעירה אותנו מזמן החלום כילדים ונותנת לנו את ההרגשה שאנחנו לא בטוחים בעולם הזה, שאין על מי לסמוך ושעדיף להגן על עצמינו מהעולם.
לאחר החוויה' הרגשות שלנו מודחקים לפינה ונוצר חוסר איזון פנימי אשר משפיע על כל המערכת שלנו, ועל התפקוד שלנו בעולם הזה. לרוב ההתעוררות המוקדמת מזמן החלום שלנו כילדים, הופך את החיים שלנו לרציניים ואנחנו חושבים שהחיים מסוכנים.
הכאב הפנימי שלנו מודחק ונשאר עמוק בפנים. מהעומק הוא מתחיל ליצור סיטואציה מוזרה בעולם המחשבות, הוא מתחיל לחפש דרכים להשתחרר אך הוא לא יודע איך לעשות זה, הדרכים שלו מוזרות אבל הקריאה היא קריאה אחת בלבד שמשותפת לכל סוגי המחשבות, הקריאה היא לחיבור פנימי.
הקריאה היא לתשומת לב, ותשומת הלב שלנו היא זאת שתשחרר אותנו מהמחשבות ומהמקור שלהן, מהכאב העמוק שניסינו לשכוח.
הפחד שלנו ממקרה גרוע שיכול לקרות בעתיד, הופך את ההווה שלנו למלא בפחד, דאגה, אנחנו מרגישים תחושת אחריות עצומה והאחריות היא לדאוג כל הזמן שהכל יהיה בסדר.
יש לנו קול בראש שאומר כל הזמן שמשהו לא בסדר שיש צורך לשנות ולתקן אותו, יש צורך לעשות משהו, ועד שלא נעשה את הדבר הזה, אסור להיות רגועים. אנחנו אחראיים לכך שכל הזמן הכל יהיה בסדר, לא רק בחיים שלנו אלא גם בחיים של אחרים מסביבנו.
יש לנו כמו תחנת רדיו בראש שנקראת פחד והיא מפעילה ושולטת בנו, אנחנו הופכים לרובוטים שנשלטים על ידי המערכת הזאת, והמערכת הזאת מחזירה אותנו כל הזמן ישירות לפחד.
לא משנה מה אנחנו עושים המערכת הזאת לא הולכת להפסיק, לא משנה כמה פעמים נשטוף ידיים, נסגור את הדלת, נתחבא, ננעל את האוטו, או כל דבר שהמחשבה רוצה שנעשה. היא לא הולכת להפסיק כי היא בעצמה לא יודעת מה היא עושה.
למערכת הזאת אין מושג למה היא עושה את זה, היא פשוט יודעת שמשהו מניע אותה לרדוף כל הזמן אחרי פעולה מסוימת, אחרי פחד מסוים, ואין סוף למעגל המחשבות.
האם מחשבות טורדניות עוברות לבד?
אם נבין לעומק מהו המקור למחשבות ומהי הדרך להשתחרר מהמחשבות נוכל לצאת לדרך חדשה.
המקור לא נמצא במחשבות עצמן, ולכן אני בכלל לא הולך לנסות להביא מחשבות חדשות, אנחנו צריכים לעורר חלק בנו ששכחנו ממנו לפני שנים רבות, החלק הזה הוא האני האמתי, והוא היה רדום במשך רוב חיינו.
ההתעוררות של האני האמתי, היא בעצם ההתעוררות של הצופה של המחשבות שלנו. במהלך חיינו שכחנו מי אנחנו. שכחנו את עצמינו לגמרי. ובמקום זה חיינו בבועת המחשבות.
נדמה שרוב המציאות שלנו הייתה מורכבת ממחשבות, לא ידענו שום דבר חוץ ממחשבות. ההזדהות שלנו הייתה עם מחשבות, והקול הזה בראש שמדבר כמונו ונשמע בדיוק כמונו הפך להיות יותר חזק ובלתי ניתן לעצירה.
הוא שכנע אותנו שהוא יודע מה נכון ומה לא נכון, ממה צריך להיזהר ומה חשוב לעשות. הוא נתן לנו כוחות, ואמר שהוא שם בשבילנו והוא רוצה רק לטובתנו, שהוא יודע מה טוב בשבילנו ושהוא תמיד כאן בשביל להגן עלינו.
אך כל יום הוא גודל, ורשימת המטלות שלו גדלה, מרגע לרגע הוא רק מביא יותר פחדים, סכנות, דברים שצריך לעשות, והוא מכניס אותנו ללחץ גדול. הוא לא נותן לנו מנוחה לרגע.
אנחנו נהיים עייפים, מיואשים ובשלב מסוים אנחנו שואלים את עצמנו, מה קרה לנו?
איך נכנסו למערבולת הזאת? ואיך אנחנו יוצאים מהמערבולת הזאת?
הפצע הרגשי מתנהג כמו פצע בגוף
אני הולך להעביר לכם את הדרך שבה פצע רגשי ופצע גופני מתנהגים באותה הדרך אך מביאים את עצמם לפני השטח בצורות שונות.
כאשר יש לנו פצע בגוף, הגוף שולח תחושה שלה אנחנו קוראים כאב, הכאב הזה הוא טוב כי בלעדיו לא היינו יכולים לטפל בפצע והפצע לאט לאט יגדל עד שהפצע יהרוג אותנו בסוף.
אותו דבר עם מחלה, הגוף חייב לשלוח תחושה של כאב כדי להעביר לנו שיש צורך במענה כלשהו למשהו שקורה בגוף. בכל מקרה בו הגוף זקוק למודעות שלנו הוא שולח מסר כלשהו.
אם לא נטפל בפצע או במחלה, הוא ימצא דרכים לגדול ולהראות את הנוכחות שלו, הוא ימצא כל דרך אפשרית לעורר את המודעות שלנו אליו ולהחזיר את תשומת הלב לכיוון שלו.
המוגלה יגדל, או שהמחלה תתחיל להגביל אותנו, בכל מקרה הגוף ימצא דרך לגרום לנו להבין שיש משהו בנו שצריך תשומת לב.
ההבדל היחיד הוא שבפצע רגשי, הכאב מודחק על ידי מחשבות והמחשבות האלה עם הזמן הולכות ונהיות יותר קשות, מוזרות, מאיומות ומפחידות. והסיבה שהן נהיות יותר מפחידות, קשות ומוזרות היא שהן הקריאה של הגוף לריפוי, בדיוק כמו שפצע מוציא מוגלה אם לא מתייחסים עליו, כך פצע רגשי שולח מחשבות יותר ויותר קשות בשביל לעורר אותנו ולקרוא לתשומת הלב שלנו חזרה לפצע.
ולכן מחשבות טורדניות טובות לנו
בלי המחשבות הטורדניות בחיים לא היינו עוצרים, היינו חיים עם הכאב והמחלה הרגשית הכואבת ללא אינדיקציה שמשהו לא בסדר בחיים שלנו. היינו ממשיכים לחיות עם כאב רגשי.
היינו ממשיכים לחיות חיים ריקים וכואבים, חיים מעייפים אך חיים שאפשר לסחוב. ועד עכשיו סחבנו את עצמנו, אבל תודה למחשבות, אולי נתעורר, ונוכל להחזיר את האור לחיים שלנו.
בלי המחשבות הטורדניות החיים שלנו יישארו חיים מתים. חיים לא כנים לעצמנו ולא היינו מוצאים סיבה לשנות משהו ולמצוא דרך חדשה לחיות.
הגיע הזמן להגיד תודה למחשבות הטורדניות ולשנות את הגישה כלפיהן, במקום להתעצבן שהן קיימות להגיד תודה שהן עוזרות לי להתעורר, ודוחפות אותי לחיים של אושר אמתי, של שמחה אמתית ושל ריפוי אמיתי.
מה זה מחשבות טורדניות? ואיך ניתן להשתחרר מהן?
המקור של המחשבות נמצא ברגשות
אם נסתכל רגע על איך שאנחנו מרגישים, יהיה לנו קל לחוות איזשהו כאב פנימי בתוכנו. יהיה קל מאוד לחוות ריקנות, כאבים ותחושות לא נעימות באזור הבטן והחזה.
כשאר אנחנו חווים את התחושות האלה אך אנחנו מנסים לנתח אותן דרך המחשבות לרוב עולה בנו מחשבה שמנסה להסביר את התחושה, או מחשבה שדוחקת את התחושה, או מחשבה שמשתוקקת לעוד מתחושה מסוימת.
לא משנה איפה אנחנו מוצאים את עצמנו ואיזה סוג של מחשבות עולות לנו ביחס לתחושות והרגשות, יש משהו אחד שכולנו עושים שמונע מריפוי של הרגשות והוא שאנחנו לא מסתכלים עליהם בצורה ישירה. יש לנו כל מיני טקטיקות לניתוק מהרגשות שלנו.
חשיבה חיוביות
טקטיקת החשיבה החיובית יכולה להיות דרך מעולה להתעלם מהפצע הרגשי. אופטימיות והסתכלות חיובית על העולם היא לא יותר מניסיון נחמה חסר תועלת, אנחנו יודעים שמבפנים אנחנו מרגישים ריקים, מרגישים כאב רגשי גדול, אך אנחנו מנסים לחשוב חיובי ולשכוח מהכאב.
אי אפשר לשכוח מהכאב הרגשי, הכאב הרגשי הזה יישאר אתנו כל עוד לא נלמד לתת לו תשומת לב מלאה. וחשיבה חיובית היא דרך פשוטה ומהירה לשים פלסטר על הפצע.
אבל מתחת לפלסטר עדיין יש פצע והוא כואב והמוגלה גדל וגדל, ולכן החשיבה החיובית שאנחנו משתמשים בה בצורה תמימה, היא בעצם חשיבה שלילית עם מסיכה.
אנחנו מנסים לנחם את עצמינו על ידי החשיבה החיובית, במקום להסתכל ישירות על הפצע אנחנו מנסים לקשת אותו לשים עליו איפור, אבל עץ מזויף לא משנה עד כמה הוא יפה לא יכול להראות כמו עץ אמתי.
אם אנחנו רוצים לחוות שינוי אמתי בחיים שלנו, אנחנו צריכים להפסיק לשחק משחקי מחשבות, ולהסתכל ישירות לעומק , שבו נמצאות הרגשות שלנו, אל תתנו למחשבות לעבוד עליכם ולקשט את הגיהינום כגן עדן, אל תתנו לצבעים ולמשחקי מילים לעצור אתכם מלחוות שמחה אמיתית.
כמובן שאני לא מאמין בפסימיות ואין בי שום רצון לפתח בכם עוד מחשבות שליליות אך מהניסיון שלי מחשבה שלילית ומחשבה חיובית שניהם לא עוזרים לריפוי פנימי ולשמחה פנימית.
לחשוב שאתה יכול לשלוט
הניסיון לשלוט במחשבות וברגשות שלנו יכול להוביל רק לסבל פנימי יותר גדול. אנחנו מנסים לשלוט במערכת הפנימית כשיטה לשחרור מסבל פנימי אך האם שליטה ברגשות ובמחשבות שלנו תוכל להוביל לשחרור מסבל פנימי?
ילדים קטנים לא צריכים לשלוט ברגשות ובמחשבות שלהם ולמרות הכל הם עדיין חווים שמחה ואושר,. מהניסיון האישי שלי הניסיון לשלוט לא מביא לשום תוצאה טובה.
כאשר אנחנו מנסים לשלוט על משהו, הוא תמיד מתנגד בצורה יותר גדולה ומתחיל למרוד. לרוב כשאנחנו מנסים לשלוט בעצמינו זה ניסיון של המחשבות לשלוט ברגשות.
יש לנו מחשבה עמוקה שאם נפסיק להרגיש או אם נעצור את הרגשות כשהן עולות אולי בסוף הרגשות יבינו את הרמז ולא יחזרו. הרבה פעמים שמעתי אנשים אומרים שהם רוצים לכבות את הרגשות שלהם. אך האם אפשר בכלל לחוות שמחה בלי הרגשות?
אנחנו רוצים להיפטר מהרגשות שלנו, ואם היינו יכולים להצליח במשימה הזאת (זה לא אפשרי) היינו הורגים את כל היופי של החיים, לא היינו יכולים לחוות שמחה והחיים היו הופכים לאפורים.
אנחנו מפחדים מהרגשות שלנו, אנחנו מסתכלים על הרגשות שלנו כמפלצת איומה שצריכה להישאר בכלא ולא להרים את הראש שלה לעולם. בניסיון שלנו להדחיק את הרגשות שלנו, נוצר סיר לחץ שכל כמה זמן מתפוצץ והרגשות יוצאים החוצה בעוצמה יותר גדולה כמרד על הכליאה שנתנו להם על ידי ניסיון השליטה.
ולכן מהניסיון שלי כל ניסיון לשלוט בעצמינו בכל צורה שהיא תוביל לעוד סבל, הניסיון לשלוט יצור מאמץ והדחקה פנימית של חלקים מאוד חושבים בעולם הפנימי שלנו, אנחנו נשכח מי אנחנו ונאבד את היכולת להיות שמחים. בנוסף נחווה התפרצויות זעם, התמכרויות, והמון השפעות לא טובות עקב ניסיון ההדחקה של הרגשות שלנו.
אנחנו נאבד את האישיות הכנה שלנו, נשכח מה אנחנו אוהבים ומה אנחנו באמת צריכים ובכללי נחיה בחוויית ניתוק מוחלטת מעצמינו.
תרופות מפסיכיאטר
הרבה אנשים מחפשים דרך קיצור, אך בדרך הם עדיין לא נוגעים בעומק של עצמם. על ידי התרופות האלה מגיע שינוי כימיקלי אך האם יכול להיות ריפוי עמוק של הרגשות והכאב הפנימי שלנו?
כמו שאני רואה את זה, התרופות האלה עוזרות לשכוח את הכאב בדיוק כמו אלכוהול, כן הן מהונדסות בצורה מעולה לעזור לנו לתפקד בחיים ולקבל אחיזה כלשהי במציאות.
אם אנחנו מחליטים כן להשתמש בתרופות לטיפול במחשבות טורדניות אני ממליץ להיעזר בהם לתוקפה מסוימת ותוך כדי להתחיל בתהליך טיפול טבעי ולאט לאט להשתחרר מהתרופות.
הגשמת החלומות שלנו לא תביא לשקט מהמחשבות
אנחנו חולמים כל חיינו על הרגע שבו נגשים את החלומות שלנו, נשיג את הבן/בת זוג המושלם/ת, נהיה עשירים, נטוס לחופשות, נהיה מפורסמים, נהיה אהובים על ידי כולם, נשיג את כל מה שנרצה.
כל החלומות האלה יוצרים אשליה שבה אנחנו מדמיינים את העתיד היפה והמושלם שבו כל החלומות שלנו יתגשמו והמחשבות שלנו ייעלמו לעולם. לא נצטרך לחוות יותר כאב פנימי.
עד אז אנחנו מקבלים את הסבל שלנו כדבר הגיוני ולגיטימי, אנחנו מחכים לרגע שהדברים יסתדרו ונוכל סוף סוף להשתחרר מהסבל. אנחנו מוכנים לקבל את העובדה שכרגע החיים שלנו מלאים בקנאה, שנאה עצמית, רגשי נחיתות, פחד, מחשבות טורדניות, לחץ ודיכאון.
אנחנו לא חושבים לרגע שאולי כל המחשבות האלה הן לא יותר מאשליה? אולי אין שום דבר או שום בן אדם שיוכל להציל את החיים שלנו? אולי האושר נמצא בפנים ואינו תלוי בשום דבר חיצוני?
אני מזמין אתכם לשאול את השאלות האלה ולראות האם אנחנו מנסים להשיג דברים ובדרך רומסים את עצמינו? דורסים את הרגע הזה בשביל העתיד? האם אנחנו וויתרנו על האפשרות להיות שמחים עכשיו בשביל להשיג משהו שהדמיון שלנו רוצה?
השאלות האלה חייבות לעלות כמה שיותר מוקדם וההבנה שהגשמת החלומות שלנו לא תהפוך את חיינו לחיים של אושר זהו הצעד הראשון בחיפוש האמתי אחר האושר.
רק אחרי שנשתחרר מרצונות הדמיון שלנו, נוכל לראות מהי הדרך האמיתית שלנו ממקום יותר עמוק ושקט, הוא ייתן לנו משמעות לחיים שבה גם ברגע הזה וגם בעתיד יש שמחה ושלווה.
אף אחד לא יכול להציל אותנו
גורו, פסיכולוג, מטפל, אמא, אבא, חבר, חברה, כלב, אף אחד מהם לא יכול להציל אותנו. התלות באחר בניסיון לשחרור מסבל תיצור בנו התמכרות לאדם אחר והפיכתו לסם שאותו אנחנו צריכים כל הזמן.
כל פעם אנחנו נצטרך עוד מנה של הבן אדם אותו הפכנו לסם ההרגעה שלנו, השימוש בו הופך להיות כמו סיגריה שמרגיעה אך אף פעם ללא ממלאת אותנו.
אנחנו הולכים לבן אדם הזה ושופכים עליו את כל הכביסה המלוכלכת שלנו, פעם אחר פעם אנחנו מגיעים ופורקים אצלו, אך אף פעם אנחנו לא עושים שינוי אמתי בחיי היום יום שלנו.
אנחנו ממשיכים לחיות את אותה השגרה וכל פעם מחכים לרגע שנוכל לפרוק, לרגע שנוכל לקבל עוד מהבן אדם שהפך להיות כדור ההרגעה שלנו. הגישה הזאת לא תעזור לנו להשתחרר מהסבל, והמטפל תפקידו לתת לבן אדם פוש קטן שיביא לשינוי שבו הוא לא תלוי באף אחד.
כל עוד אנחנו תלויים במישהו אחר לשמחה שלנו, אנחנו נמשיך לסבול. אפשר להיעזר באחר בשביל לתת פוש ראשוני קדימה. לאחר מכן השינוי צריך להיות יום יומי בחיי הבן אדם והלמידה היא אישית, רק אתה יכול לעזור לעצמך בסוף.
התעסקות בסיפור ולא ברגש מאחורי הסיפור
הרבה פעמים אנחנו מאשימים את הילדות שלנו בכל הסבל שלנו. חוויות טראומטיות מהעבר מגדירות אותנו, ואנחנו הופכים את החוויות שלנו לדעות או אפילו לעובדות של החיים. אם גבר פגע בנו אז כל הגברים חארות, אם מישהו עבד עלינו אז אי אפשר לסמוך על אף אחד.
החוויות והסיפורים שלנו הופכים להיות מרכז העיניים ואנחנו שוכחים את המקום בו נמצא הכאב האמתי, שמניע את המחשבות שלנו ליצירת מגננות, דעות ורעיונות שישמרו עלינו מפגיעה נוספת.
ניסיון השמירה של המחשבות גורם לכאב ללכת אחורה ולסיפור החיים להיות העניין המרכזי, הכאב שנמצא ברגש הוא זה שמניע את גלגל המחשבות ואותו אנחנו צריכים להבין.
גם כאשר אנחנו מחליטים לדבר ולשחרר את הסיפורים שלנו החוצה בהרבה מהמקרים אנחנו בוחרים לא להרגיש, אנחנו מספרים את הסיפור ממקום מנותק ואנחנו לא רוצים להוציא את הכאב הרגשי החוצה.
הכאב הרגשי הוא זה שצריך שחרור, ולכן התעסקות בסיפור ללא הרגשת התחושה שעלתה באותו הסיפור לא תעזור. ולפעמים עדיף אפילו ללכת ישירות לרגשות ולבטא אותם באיזה דרך שנראית מתאימה באותו הרגע.
הרגשות יודעים בדיוק איך לצאת החוצה, היציאה והביטוי של הרגש נותן מקום לריפוי שלו. ולכן כאשר אנחנו נותנים ביטוי לרגשות אנחנו נוגעים בעומק של הסבל שלנו ואנחנו יכולים להשתחרר מהמקור, אם ניגע רק במחשבות ובסיפורים, שהם לא יותר מסימפטום של כאב רגשי מודחק לא נוכל להשתחרר מהסבל שלנו לגמרי.
אפשר לתת לרגש ביטוי על ידי מדיטציות, תרפיות, קתרזיס, נשימות עמוקות, שימוש בגוף, מודעות, לימוד והרהור. יש כל כך הרבה אפשרויות לשחרור הכאב הרגשי המודחק, אך בכולן יש צורך להיות אמיצים ולהיות מוכנים לחוות את כל מה שבא ועולה ללא פחד והדחקה.
ואז כל יום יש לנו אפשרות לגעת בכאב העמוק, לתת שחרור, ללמוד על עצמינו מחדש ולהיות יותר נקיים מסבל ויותר שלווים ומאושרים.
בושה ואשמה
לפעמים קשה לנו מאוד עם המחשבות הטורדניות שלנו. אנחנו מרגישים שמשהו לא בסדר בנו שאנחנו משוגעים, אנחנו לא יודעים אך להכיל את כל המחשבות המוזרות והלא רצוניות האלה.
אנחנו מרגישים שהמחשבות האלה מגדירות אותנו, שהן מי שאנחנו ושאנחנו לא ראויים לאהבה וצריכים להסתתר מהעולם ולהרגיש אשמים על המחשבות המוזרות שלנו.
אולי יש לנו מחשבה מינית מוזרה שחוזרת על עצמה, אולי יש לנו מחשבה אלימה שחוזרת על עצמה, או כל מחשבה אשר גורמת לנו לשנאה עצמית.
אנחנו לא רוצים שאנשים ידעו על כך שאנחנו משוגעים ואנחנו מתחילים להרגיש אשמה ובושה. אנחנו מתחילים להרגיש שמשהו לא בסדר בנו ואנחנו מתחילים לפחד מעצמינו.
אנחנו לא רוצים לחוות את המחשבות האלה יותר, הן לא מקדמות אותנו לשום מקום, ועדיין הן חוזרות על עצמן כל יום. אנחנו מתעייפים ומרגישים מובסים ומבינים שכנראה שאנחנו צריכים להרגיש אשמה ובושה.
אך האשמה והבושה זה עוד מחסום בדרך לכאב הרגשי שלנו והוא זה שצריך יחס. אך כל עוד המחשבות גורמות לנו להתעסק באשמה ובבושה אנחנו לא נוכל להסתכל ישירות על הרגשות שלנו.
ולכן בדרך לריפוי פנימי, בושה ואשמה יוצרים מחסום שהוא מונע ריפוי כל עוד אנחנו ממשיכים להתעסק בו. אנחנו רוצים לתת יחס ישיר לרגשות שלנו, יחס שבו אין דיבור שיפוטי, ביקורתי או מאשים, כאשר נוכל לתת מבט ישיר שלא מתעסק בהאשמה ובבושה, נוכל להתחיל את תהליך הריפוי הפנימי.
קשה מאוד לפעמים להבין שמה שקרה לנו בעבר, הוא כבר לא שלנו, וכל עוד אנחנו מאשימים ונתקעים על הבושה אנחנו רק נשאר ונחזור על אותן התבניות אשר הביאו את האשמה והבושה.
בעולם הפנימי, רק עיניים נקיות יכולות להביא למשהו חדש, רק עיניים שצופות ונותנות למה שקורה בתכינו פשוט להיות.
טיפול טבעי שכן יכול לעזור לנו להשתחרר ממחשבות טורדניות
שאלות פתוחות בשביל ליצור שינוי פנימי ולעורר את המודעות
שאלות פתוחות הן דרך מעולה לחדור דרך המחשבות ישירות לרגשות, על כל מחשבה שעולה בנו יש לנו אפשרות לשאול שאלה, שחותכת ישר דרך המחשבות.
אך יש לשים לב שבטקטיקה הזאת לשאלה אין תשובה לרוב, השאלה רק עוזרת לנו לעצור את רצף המחשבות, ולהסתכל בצורה מודעת וישירה לכיוון הרגשות שלנו.
שאלות כמו 'האם זה אמיתי?' 'האם אני בטוח בזה?' 'מה יקרה אם אני לא אקשיב למחשבה הזאת?'.
הקסם קורה שלאחר העלייה של השאלה יש לנו את האפשרות פשוט לצפות במה שקורה לנו. אם נצפה ולא ננסה להביא תשובה חדשה ופשוט נקשיב למה שקורה לאחר השאלה בתוך הגוף שלנו אולי נוכל לקבל תשובה טיפה יותר עמוקה שתעזור לנו להשתחרר מהסבל הפנימי שלנו ומהמחשבות הקשות.
לעוד קצת מידע לגבי שיטת שאילת השאלות מוזמנים לבקר באתר של ביירון קייטי שמתעסקת בזה לעומק.
לחדור ישירות דרך המחשבות
בתהליך הטיפולי, היינו רוצים לחדור ישירות לרגש, אין צורך לעבור ולבדוק את המחשבות. כאשר אנחנו בודקים את המחשבות שלנו, אנחנו מקווים ללמוד על עצמינו דרך המחשבות.
אך המחשבות לא שם בשבלינו לנתח, הן שם בשבילנו לעצור ולעורר את התודעה שלנו חזרה לגוף ולרגשות. אז מה שאנחנו רוצים זה לחדור ישירות דרך המחשבות ולגעת במקור, שהוא הרגשות.
אך איך עושים זאת? מה יכול לעצור אותנו מלעשות את זה? נדמה שאנחנו עושים כל מה שצריך כדי לא לעשות את זה, תמיד יש לנו מחשבה שחוסמת אותנו מלחוות את הרגשות ואת המציאות כפי שהיא.
כשאנחנו מתעצבנים במקום להסתכל על הרגש, על הגוף ועל התחושה החזקה אנחנו ישר הולכים לתגובה כלשהי, או האשמה של האחר ואז אנחנו צועקים אליו, או אשמה כלפי עצמינו ואז אנחנו מדברים בצורה לא נעימה כלפי עצמינו, או שאנחנו מנסים להדחיק את העצבים וישר אנחנו מאבדים את עצמינו בעולם המחשבות.
אך מה היה קורה אם פשוט היינו צופים ברגש במקום להגיב? וזו השאלה הראשונה שתעזור לנו להתחיל את הריפוי, מבט ישיר ועמוק, ללא התייחסות לפרשנויות ולדיבור הבלתי מפסק של המחשבות.
בהתחלה הצפייה תהיה לא נעימה, יכול להיות שיש בנו הרבה כאב מהעבר, שהודחק לעומק, ופתאום שאנחנו מסתכלים ישירות הכאב עולה בחזרה.
נדמה שהכאב הזה מפחיד כשאנחנו לא מסתכלים עליו, כשאנחנו מפחדים ממנו.
אבל את האמת שהסבל האמתי מגיע מהבריחה מכאב ולא ומהכאב עצמו, כי להסתכל ולהיות עם הכאב הופך את הכאב להנאה. ההסתכלות הישירה כלפי הרגשות שלנו היא שתיצור בנו שינוי פנימי אמתי, והיא הצעד הראשון ללמידה על עצמינו ולאושר אמתי.
איך אנחנו יוצאים ממעגל התגובה?
מעגל התגובה הופך את החיים שלנו לחיים של רובוט. כל יום אותו הדבר קורה, אנחנו מרגישים חסרי אונים מול המחשבות. הגיע הזמן להכניס פעולות חדשות לחיים שלנו, פעולות שישנו את הדרך שאנחנו חיים בחיי היום יום.
אני בעד להתחיל מפעולה אחת, פעולה אחת שונה בל יום. לרוב אנחנו תקועים בתוך מעגל בו אנחנו מגיבים לתחושות ומחשבות ללא שום תובנה או חכמה. אם נוסיף פעולה אחת קטנה, ונשנה משהו ביום יום נוכל להביא לחיינו שינוי גדול. הצעד הראשון הוא החשוב ביותר.
רוב האנשים תקועים בתוך מעגל המחשבות כי הם כל היום חיים בתגובה, המחשבה אומרת לנו מה לעשות ואנחנו ישר קופצים לפעולה. רוב הימים שלנו נראים אותו הדבר, אנחנו חוזרים על עצמינו, כל יום מכיל את אותו הדבר.
מפעולה לפעולה, מתענוג לתענוג, מהתמכרות להתמכרות, אם רק נוכל למצוא כל יום רגעים של הפסקה מהמרדף הבלתי מפסק אחרי תחושות שהמחשבות מביאות איתן.
אם רק נוכל לפנות זמן להליכה קצרה בשקט, לכמה דקות של ישיבה בשקט, לקצת ספורט, ספר טוב, נשימות, יוגה, הגיע הזמן לנסות להכניס ליום שלנו מודעות. עד היום חיינו בשינה, ובשינה הזאת המחשבות הובילו אותנו לשום מקום.
כל יום צעד אחד. ולאט לאט נוכל להשתחרר מהעבדות למחשבות, נוכל לגעת ברגשות ולהביא לריפוי עמוק.
האמונה שזה אפשרי למרות הכל
דברתי על הסכנה במחשבות חיוביות והאפשרות שלהן לעבוד עלינו וליצור אשליה שבה הכל בסדר למרות שיש פצע כואב מתחת לפני השטח.
אך למרות הכל מחשבה אחת היא חשובה כדאי לצאת מהבור, המחשבה שזה אפשרי להשתחרר מהכאב הפנימי שלנו.
כל עוד לא תהיה בנו תקווה שיש דרך לצאת מהכאב הפנימי, אנחנו נמשיך לחיות חיים של סבל, לא נעשה שום שינוי בחיי היום יום ולא נמצא דרך לצאת מהסבל הפנימי שלנו.
והדרך היחידה לשחרור אמתי ממחשבות טורדניות הוא טיפול טבעי. יש בנו את כל מה שאנחנו צריכים, רק צריך ללכת צעד אחר צעד מלאים בתקווה שהכאב והסבל יגמרו אם רק ננסה ונמשיך ללמוד את עצמינו.
מודעות לגוף היא ההתעוררות שתציל אותנו
אם נהיה מודעים לגוף בכל מהלך שאנחנו עושים וניתן למחשבות לחלוף, לא נגיב ולא נעשה כל פעולה שהמחשבות אומרות רק במשך עשר דקות ביום, אנחנו נוכל להתחיל ללמוד את עצמינו מחדש ולהשתחרר מהמחשבות הטורדניות.
בהתחלה זה לא יהיה הכי קל ללמוד לעשות את זה, המחשבות מביאות איתן תחושות כואבות והן מאיימות עלינו שאם לא נעשה את הפעולות שהן דורשות, הלך עלינו.
הפחד שלנו נובע מהרצון שלנו לא לחוות את הסבל שנדמה שיגיע אם לא נעשה את הפעולה שהמחשבה אומרת לנו לעשות. אז בהתחלה יהיה נדמה שלהיות במודעות לגוף, לנשימה, לחושים, ולכל מה שקשור בחוויית הרגע הזה (כל מה שהוא לא מחשבות) זה פשוט סבל, כל רגע מחשבה מגיעה ומנסה להביא אותנו לפעולה, וכל רגע אנחנו נעמדים מול פיתוי חדש, מול כאב חדש.
אך לאחר זמן מה, עקב הצפייה הלא תגובתית למחשבות אנחנו לומדים בצורה טבעית איך לשחרר מהמחשבות ואיך להתחבר לגוף, החיבור הזה מתחזק ולאט לאט המחשבות נרגעות והחוויה של מודעות לגוף הופכת לחוויה מהנה, רגועה, יציבה, ומלאה בביטחון עצמי.
ולחוויה הזאת קוראים במזרח הארה רוחנית, החוויה שבה מודעות לגוף היא דבר מהנה, המחשבות לא מפריעות יותר, יש יציבות פנימית, יש ביטחון עצמי, ויש אהבה לעצמך ולעולם.
אבל אנחנו נהיה חייבים להיות אמיצים בהתחלה ולקחת את הצעדים הראשונים, אף אחד לא יכול לעשות את זה בשבילנו.
הצעד הראשון לא יהיה קל, אנחנו נצטרך ללמוד מחדש איך לחיות עם עצמינו, ואנחנו אולי נטעה וניפול, ויכול להיות שייקח לנו קצת זמן להבין את הקטע, אבל ברגע שאנחנו נבין את הקטע, השחרור יהיה כל כך גדול, החוויה תהיה כל כך עוצמתית, שבחיים לא נוכל לחזור לדרך הקודמת שבה חיינו.
החיים שלנו יהפכו לחיים של אושר, אהבה, שמחה, רוגע, ביטחון עצמי, ותעלה בנו תודה ענקית ליקום על האפשרות לחיות ולהיות בעולם הזה.